בוקר חדש

אם רוצים לזכור? מתי יבוא השקט?

השלמות לה מחכים אורבת וחומקת

והאם בכלל שווה לחכות? אולי עדיף לוותר

ואם נשכח אולי היא תבוא יותר מהר

אולי היא תבוא כשכבר יהיה מאוחר

כמו כאב מעורפל וחד- זיכרון לשעבר

אולי אם השכחה תשטוף את דמותה מתוכי

אולי אם עינייה יפסיקו להעיר אותי

אולי אם היא תוחלף במשמעות חדשה לחיי

אולי אם אחייך אז לא יראו על פניי

אולי ... אבל יכול להיות שאולי אין פתרון

שהיא היתה בעלייה ואני לבד במדרון

בירידה תלולה ואפורה ממנה אין חזור

בירידה לבור עמום שבו נותר רק לזכור.

ועכשיו בתהום חדשה אני לרגע מביט למעלה

אבל נזכר במהרה שהחיים הם כאן בחושך ומתקדם הלאה

זה מה שרציתי לא? להתחיל מחדש

לא משנה אם האמת חשוכה - מחוז שנינטש.

אך לפעמים אני מביט לאחור ולא מאמין שויתרתי,

אני ניזכר שיש חיים שלמים מאחוריי, חיים שלמים שהשארתי.

אני מתחיל לבכות ונסחף בגאות של געגועים

בגל של בדידות ופרצופים ישנים.

בתוך ים הזיכרונות הזה אני שוב מנסה לברוח

מנסה, אך מגלה כי לא נותר בי כוח

ולאט לאט אני שוקע וצולל בחזרה , לפסגת היהירות

ולבור החרדה.

אני חוזר להאמין באותם אשליות מתוקות

חוזר לחיות בעולם של תשובות חסרות

כי הרי בסוף אני תמיד חוזר לאותה מציאות שוב ושוב

כמו בוקר חדש לעוד יום עצוב.