"כשהיא הביטה על עצמה במראה עירומה כביום היוולדה היא הרגישה כמה היא שונאת להביט בה כבר, להביט במה שהיא משקפת.
אותה.
הגוף הארוך והענוג, ידיים עדינות ושבריריות חובקות כוסית וויסקי, חזה אגסי וזקור, בטן שטוחה , עצמות האגן בולטות מאיימות לקרוע את העור , פלומת שיער ערווה בהירה רגליים ארוכות מצולקות ותחושה של אובדן.
היא מלטפת את החזה שלה .
עומדת על צידה ומביטה בו שוב.
מלטפת את הבטן בליטוף אימהי , מביטה באור הירח מלטף באור עדין את ישבנה וחוזרת חלילה.
פורעת את שערותיה היא מביטה על הבבואה של עצמה.
מסתכלת אל תוך הראי וזוג עיניים חומות קרועות מצד לצד מביטות בה משם.
לא היה ניתן להבחין בכלום.
העיניים שלה היו ריקות מתוכן.
ריקות מחיים.
הדמעות זלגו על פנייה ללא קול, הכאב יצא החוצה , הפחד כרסם בכל איבר שבה , הדמעות הגיעו לפיה והטעם שלהם היה כ"כ מלוח שזה גרם לה להרגיש בחילה.
היא חייכה לעצמה, לאחר מכן צחקה צחוק מתפקע , ניפצה את כוסית הוויסקי על המראה וצנחה על ברכיה ופרצה בבכי סוער, מכווצת כמו בימיי העוברות שנלקחו ממנה לטובת העולם.
שהרגע הגיע היא נכנסה למכונית ונסעה לכיוון , הכול הרגיש לה מוזר אפילו אותה מכונית שליוותה אותה קרוב ל-10 שנים, טעם של בוגדנות, טעם של שקר, טעם שהחיים בוגדים בך בעודך מחייך אליהם חיוך ליצני.
היא שכחה איך היא הגיעה עד שראתה אותו מולה אך הוא הרגיש לה כמו התקווה האחרונה להיות אישה.
היא רצתה לעשות ככל העולה על רוחה באותם רגעים אבל שתקה ונתנה לו את החיוך הכי כואב וכנוע שיכולה הייתה לתת.
החדר היה קריר והיא חיבקה את זרועותיה , מביטה בו בחלוק לבן וריח של כלור מפוזר באוויר, ריח שמבשר על חולי.
"הבדיקה לא ארוכת זמן היא גם לא מכאיבה.." הוא ניסה להרגיע אותה לשווא.
לאחר שבוע, הוא הביט בה מתוך אותו חלוק ומתוך אותם עיניים שניסו להרגיע אותה לשווא.
"חיובי".
היא חשבה שעיניה יפערו ויתרחבו ל-2 מטבעות ,שדמעות יזלגו במורד פנייה והיא תטעם שוב את טעמו המלוח , שהיא תתחיל לצרוח ולשרוט את עצמה, אך במקום זה היא ישבה וחייכה.
לחצה את ידו וחזרה לסורה.
"מה התכונה הכי אהובה עליך בגבר?" הקול הגברי שעמד מולה היה הוא ולא אחר, נדב, הבחור שאותו הכי רצתה במחלקה בה היא עבדה.
היא לא ראתה את זה קורה, לא בכל אופן בגלגול הזה של שניהם.
היה לו חיוך מושלם וסנטר רחב, עיניים מזוגגות וגבות עבותות , מצח רחב וידיים עם מגע עדין.
"כנות"
"זה מה שחשוב לך בגבר? כנות? כנות באה עם הזמן , ככל שמכירים, תאמרי משהו אופייני לבחורות משהו כמו: "גבר מחויב , לא בוגדן , אמיתי, רומנטיקן מהסרטים... משהו ש.."
"אני מעדיפה כנות." היא הייתה חדה כמו סכין, יודעת בדיוק מה היא רוצה, היא רצתה אותו.
בדיוק כמו שהוא.
כוס שנייה של קוקטיל התגלגלה בגרונה וכך השלישית והרביעית , נדב לא מפסיק להפעים את ליבה בכל רגע שהוא מדבר, היה בו משהו שהיא לא ראתה לפני כן.
תשוקה לא מובנת לספר על כישוריו.
היא ראתה את זה בראוותנות ושחצנות מיותרת אך זה עדיין קרץ לה ממנו כמו כוכב קטן שכייף ליהנות מהזוהר שלו לעת עתה.
התשוקה שהייתה שם האפילה על כל הסועדים והנשיקה הייתה מושלמת והצריכה את הרגע לעזוב.
תחילה המנורה נפלה ונשברה בעודם צוחקים מגששים בחושך לעבר חדר השינה שלה, לאחר מכן הוא נתקל בכיסא הארגונומי שקנתה לישיבה מומלצת מול המחשב וילל מכאבים אך הם המשיכו להשתעשע , ואז הם עמדו שניהם אחד מול השני והמיטה מאחוריהם , הם הגיעו לנחלה.
זורק אותה על המיטה בשובבות היא מחייכת מחכה לו שיצטרף אליה אך הוא משתהה , מביט בה שכובה ואומר לה כמה שהיא מושלמת.
היא מרגישה את כובד גופו , מרגישה את ידיו מלטפות את בטנה את רגליה , את חזה את פניה ונושק ברכות לשפתיה כמו שמעולם לא נשקו לה לפני.
שהוא מכפתר את שמלתה היא עוצרת אותו...
"נדב....רגע תקשיב , יש משהו לפני ש..."
"ש... זה בסדר , אין לי בעיה עם שום דבר , מבטיח לא לספר לאיש במחלקה."
"לא נדב , זה לא זה..."
הוא סותם את פיה בנשיקה וממשיך לכפתר את שמלתה לא שומע את מילותיה והיא נסחפת למגעו , שבויה בקסמיו.
הוא קילף את שמלתה ממנה כמו קליפת תפוז.
מנשק את כפות רגליה , ומתרומם אליה בעדינות ואז קופא במקום.
"נדב... תחכה רגע.."
"היית צריכה להכין אותי , אייך יכולת לעשות את זה? יש דברים שאסור להשמיט, לא אמרת משהו על כנות מוקדם יותר?? תשתמשי בתכונה הזו קודם ואז תדרשי אותה!"
"אני ניסיתי לומר לך אבל.."
הדלת נטרקה אחריה והרגישה כמו סטירת לחי .
היא כבר לא הייתה מושלמת כפי שהייתה בעיניו לפי דק' אחדות.
הריח שלו עדיין היה מפוזר בדירה והיא רק יכלה לשתוק ולהלום את פרצופה בסטירה משל עצמה.
אייך הייתה כ"כ טיפשה?
מדוע נחפזה להגיע איתו לאינטימיות ?
אייך יכלה לפשל אחרי שחיכתה להזדמנות כזו עם נדב?
ואז היא יושבת עם עצמה, זורקת את כל ההלקאות העצמיות הצידה ,זרוקה על ספה רעועה שמשקיפה לתוך לילה שחור כמו כל הלילות, הלילה הזה היה לגמרי שלה.
כרגע היא מנתה בראשה את הבחור החמישי בסדרת הניסיונות הכושלים.
היא הדליקה סיגריה ומזגה לעצמה כוס יין , נושפת ופולטת עוד ערב כושל.
ניגשת לאותו חדר , לאותה מראה מנופצת שניגשה אליה שנה וחצי לפני ולא הביטה בה שוב.
קילפה ממנה את קליפת התפוז אט אט, פרעה את שיערה, והביטה בגופה הכחוש.
היא כבר לא שנאה את המחשבה להביט במראה.
המראה שהשתקף מתוכה היה מושלם יותר מכל דבר אחר.
זה היה המראה שלה.
ואף אחד לא היה יכול לומר לה אחרת.
תחושת שלמות ליוותה אותה בעת שהביטה בעצמה , עיניה מרצדות על גופה , מבקרות אותו כמאהב לטיני.
הגוף הארוך והענוג שזוף מהקיץ שעבר נראה לה עכשיו מלא חיים, שופע חיוניות.
ידיה העדינות והשבריריות שכבו על צידי גופה והקנו לה מראה של דוגמנית הוליוודית.
בטן שטוחה ומחוטבת.
עצמות האגן בולטות אך כבר לא מאיימות.
פלומת שיער ערווה בהירה .
רגליים ארוכות .
חזה אגסי..
ואחד פחות."
*סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר אצל נשים בחצי הכדור המערבי. בעשורים האחרונים גדלה התחלואה בסרטן השד בארצות מפותחות בקצב מהיר כל כך, שהיא הפכה אחת הבעיות הרפואיות כבדות המשקל ביותר.
קיימת עלייה ניכרת במספר המקרים החדשים של סרטן השד המאובחנים בישראל. סרטן השד מהווה כשליש מכלל מקרי הסרטן אצל נשים בישראל.
סרטן השד נדיר בקבוצת הגיל של פחות מ-25 שנה. השיעור הסגולי גדל באופן קבוע בין גיל 40 ל-65 שנה. קיימת עלייה נוספת בהיארעות סרטן השד בגיל 65 עד 70 שנה.
היארעות של סרטן השד בקרב נשים יהודיות בישראל בשנת 1992 הייתה 90. כלומר, על כל 100,000 נשים יהודיות, 90 אובחנו כחולות חדשות בסרטן השד. אם נניח כי תוחלת החיים של אישה יהודיה בישראל הוא 80 שנה, אזי 9 מכל 100 נשים יהודיות (אחת מכל 11) תחלנה במרוצת חייהן בסרטן השד.
הזכויות שמורות להדר מיליס.
