שירים

כמה חבל

כמה חבל,

לא כתבתי כבר תקופה, אז העלתי במשקל

יצרתי מקום למה שכבר לא יכולתי להכיל

זכרתי לך חסד נעורייך,

ונמאס לי.

 

מתכתב עם תיאטרון רוסי,

בזמן שהפכת ונהיית הצל של עצמך.

צל שאפשר להתקרר בו.

כמה חבל.

 

וכמה חבל,

כי מכל היפות של אמסטרדם,

עדיין חשקה נפשי בגופף,

בריחך המתוק והמהפנט.

איפה את ילדה שלי?

נשמתך החדשה תפסה פיקוד על גופך

כלאה אותך, הילדה שאהבתי,

היפה שלי

אי שם.

 

ושוב כמה חבל,

כי כמו תמיד אני מבין את הדברים בדיעבד,

וזו שפגעה בי, היא לא זו שאהבתי

וזו שרציתי שתאהב אותי – כבר לא הייתה קיימת.

 

מה הם אנשים, אם לא פלסטלינה בידי החברה?

מעוצבים ומשוחקים לפי רצונותיהם של הסובבים.

כמה חבל.

 

תגובות