דמעות

הדמעות נופלות חרש

בלי שאף אחד ישים לב,

מסירות לאט לאט,

את כל השכבות העבות של החיוכים

של ה- " הכול בסדר"

ושל ה- "על מה אתם מדברים?"

הן מוחקות את זה עכשיו,

לכמה דקות,

שבהן תוכלי להיות נואשת באמת,

להיות עצובה מעומקי נשמתך,

בלי שאף אחד ייראה.

בכי טהור וכואב

אני רואה בטעות את כל הייאוש שבעולם,

זורם משתי העיניים שרק הבוקר,

חייכו בחיוך שהסתיר הרבה יותר מדי

ממה שמישהו מסוגל להסתיר ולסחוב.

אז עכשיו את חופשייה,

רק לכמה דקות שבהן תוכלי לפרוק הכול,

ואז תוכלי להרכיב שוב את כל המסכות,

לכסות מחדש הכול בשכבות,

אבל אני יודעת,

שאני ראיתי אותך באמת לכמה דקות,

ואני לא יודעת אם רציתי לראות.