השפיות המעיקה של החושך

כל לילה אני סובל מהשפיות המעיקה של החושך

את איתי וזה טוב

בכל זאת הפחדים חזקים כמו חיבוק

אני לא יודע למה הדברים כמו שהם

אני לא יודע לחיות נכון

אני רק מקווה לא להיעלם בהמון

להיבלע במכונה הגדולה

הבנה שאין דרך אחרת היא המוצא בשבילי

וזה כואב

אני לא מתכוון לרדת על ברכיי עבור אושר

הסבל לא מזיק לי

זו האפשרות שטמונה בדבר האחר

לא רוצה להתאפק או להכריח רצונות להתגשם

אפילו את עצמי אני לא רוצה להעיר לתוך הכלום הזה

ולילה חדש עכשיו הגיע

את האמת הוא כבר נמצא על סף סיום

ואני שוב צובר כעסים מיותרים

על כלום

פשוט לא יודע למה ומאסתי להתמודד עם נעלמים

אני מוכן להיות הכל בשביל כמעט כולם

ולא יודע להיות אני בשביל עצמי

העולם הצליח להכניע את האופי המתנדנד הזה

אין בי כלום

אפילו מימוש של אהבה עצמית מתברר כחוסר אונים של היכרות שטחית

לא מוכן להקשיב לעצמי

וכואב לנסות להיזכר מתי הקשבתי לעצמי בפעם האחרונה

החולשה שטמונה בקומפלמנטים מורידה אותי על הברכיים

ובדרך כלל אין לי מושג איך מתרוממים בחזרה

זה הרעל שלי

הכוסית הקטנה שמחכה לי בנבכי הכנות

איך אצליח לעצום את עיניי

הרי בחושך המוחלט כל שנותר זה להסתכל פנימה