פוסטים

נגיעות - טור אישי

נגיעות

אני חייבת לספר לכם על התרגשותי הרבה משיר שקראתי. המילים עשו לי צמרמורת בעור יותר מאשר ספרי ההסטוריה המתארים את התקופה של ראשית העליה בארץ.

"בַּמַּעְבָּרָה"

בַּקַּיִץ

קָפְחָה בִּי הַשֶּׁמֶשׁ

אִמִּי קָלְעָה לִי צַמָּה שְׁחֹרָה

נִכְוְתָה-

 

הָיִיתִי נַעֲרָה שֶׁל אֵשׁ.

 

בַּחֹרֶף

נִתַּךְ בִּי הַגֶּשֶׁם

וּבָרָד הִקְפִּיא אֶת קְצוֹת

אֶצְבְּעוֹתַי

 

הָיִיתִי נַעֲרָה שֶׁל מַיִם.

 

וְרוּחַ בֵּינֵיהֶן מַבְדִּיל כְּפַרְגּוֹד.

 

וְנָסַקְתִּי אַוְרִירִית

כִּי קַלּוֹתִי מְאוֹד,

צִמַּחְתִּי כְּנָפַיִם.

 

וְלֹא

הָיְתָה לִי  אֲדָמָה

אַף לֹא גַּרְגִּיר עֲפַר ".

 

את השיר המיוחד הזה כתבה ברכה רוזנפלד בעת שעלתה לארץ מפולין. דרכו אני נוגעת בעבר חייה. העבר מתואר בתמונות שהן פיסות חיים. בזיכרון שהוא ציור בעל צבע , טעם וריח. והוא עומד איתן ועוצמתו ניכרת בחוויה ההיא של המעברה. כל אחד זוכר את שלבי עלייתו ארצה מארץ מוצאו. אותה חוויה נחסכה ממני כי נולדתי עשר שנים אחרי הקמת המדינה בחודש אייר. יש המתארים את העליה האישית בפרקי ספרות נרחבים כמו היצירה של אלי עמיר "תרנגול כפרות", ויש הבוחרים לשמר את חווית הזיכרון בתמצות רב ולהדגיש בה סערת חיים המעוצבת דרך שני יסודות משמעותיים:"הייתי נערה של אש / הייתי נערה של מים". מים ואש הם יסודות בסיסיים של ההוויה הנצחית ומשמשים כאן זה לצד זה, זה כנגד זה וזה בתוך זה. יש מקרים שהאש והמים בונים כאן עולם פנטסטי ומטפיסי, המובדל לכאורה מן המציאות הממשית ובתוך כך מחדדים את סימניה של המציאות "כשרוח מבדיל ביניהם כפרגוד".

האש והמים מצביעים על שתי פנים לאותה מהות מורכבת, ויש שהם תמצית החיץ המסמן את נפרדותה.

לעתים הם מַרְאָה שמשתקפים בה יצרים,יופי,געגועים מתרפקים אל העבר,סבל וכאב למה שנותר בתאי-הזיכרון החבויים במעברת מסלול חיינו. כל אחד שעלה לארץ בוודאי חווה את המפגש הראשון עם האדמה, החול המדברי והים. הנסיקה באויר היא הגשמת חלום העליה לארץ. כדי לטשטש את הלם המעבר אומרת המשוררת "ולא היתה לי אדמה ולא גרגיר עפר". העקירה ממקום אחד למקום אחר מצמחת שורשים רק כאשר יש התיישבות של קבע במקום אחד.

הקשר בין אדם לאדמה נוצר מיד בחיבור ובחיזור של האדם אל האדמה. כאשר הוא ישקה אותה, היא תניב את פריה. ככל שיעבוד אותה יתהדק הקשר ויהפוך לממשי עם הזמן.

הנגיעה בעבר תמיד מתקשרת אל העתיד. אמר לי איש חכם אחד. העבר תמיד קיים. ההווה הוא המשכו הישיר והעתיד עוטף את שניהם ומתחבר אליהם במעגל. זה כאמור מעגל החיים. כמו שיש המשכיות בטבע  על כל מרכיביו כך באה לידי ביטוי נגיעתנו בחיים, ברוח, ביופי ובזיכרון.

אם יש לכם, קוראי, רעיונות אתם יכולים לשלוח אלי כפי שעשתה הגב' רוזנפלד. הניצוץ שלי הבעיר את ניצוץ החיים שלה במעברה וזה השיר שהיא שלחה אלי .

מקווה שתשמרו על קשר . 

[email protected]  

                       שתפו אותי בנגיעות חייכם.

 

תגובות