סיפורים

וידוי

קוראים מכובדים.
 
 מזמן שהצטרפתי לדרך המילים, למדתי רבות על כותבים שונים, על סגנונות כתיבה, על איכויות שונות ואף נתקלתי לא מעט בכמה גלימות של "בגדי המלך החדשים"....
עקבתי אחר תגובות ולמדתי דרכן את הקשרים החברתיים שנוצרו בין כותבים דרך שורות כתיבתם.
דבר אחד חסר לי במיוחד. בקרת!
קראתי תגובות רבות נוטפות מתיקות מוגזמת, קראתי קריאות עידוד למכביר אך לא קראתי אף הערה מתקנת אחת.
כיצד? שאלתי את עצמי, באתר שמחבר עשרות כותבים מכל הארץ לא יימצא מבקר ספרותי ענייני אחד?
הבנתי כי האתר משמש כקבוצת תמיכה יותר מאשר כקבוצת דיון.
הבקר, קראתי סיפור של אחת מכותבות התווך של האתר ומצאתי אותו כתוב ברמה שאיננה מעוררת התרגשות. התגובות היללו ושיבחו את הכותבת ועוררו בי את הצורך להביא וידוי זה בפניכם.
חוששתני שאם לא תיעצר תופעה זו יאבד האתר את ייחודו ויהפוך לעוד פורום של ריקודי עם....

תגובות