שלום חברעלעך ושוב זאת אני גברת רגינה קוזוקרו. הרומנייה המעצבנת. האמת היא שאני יודעת יותר יידיש מרומנית. ושם משפחה ראשון שלי היה פודולסקי. אבל האנשים קוראים לי הרומניה המעצבנת בגלל שאני מכניסה את האף שלי בכל דבר כולל בכוורת של תולעים כדי לקחת משם דבש.
איי איי, השלטים האלה של "הוט". כן, אני מדברת על הכחולים האלה שעגולים בתחתית. הם כל הזמן נופלים מהשולחן, פורץ און ראסל, השם ירחם. אתמול הרגשתי זעזוע גדול זה היה בשעה שתים עשרה בלילה. כשראיתי את המסכנה הזו ריקרדה בערוץ ויוה. מה אני יספר לכם! זה היה ממש שוק. השולחן העגול התחיל לרקוד טנגו וחשבתי שהרבינוביץ` הזו שוב עם הג`יוג`יטסו שלה מתאמנת באמצע לילה. אבל אז השלט הכחול יצא לטייל כמו שהיה מדריך טיולים והוא גם נפל על הרצפה והתחנה התחלפה לערוץ אחד! אוי אוי אני שנים לא רואה ערוץ אחד. שמעתי שהוא בצורוס (צרות) ואין להם כסף למשכורת אפילו לגרויסע צדיק שלהם – חיים יבין ושהוא תופס טרמפים בדרך לאולפן וכמה פעמים קרה שאיחר ושמו את ההוא יעקב אחימאיר, זה הבן של גולדה מאיר וכמה פעמים קרה שהייתה הפסקת חשמל בגלל שחיים יבין דרך על הכבל החשמלי או שהיה קצר בגלל שאין שם מספיק ואט וישר העבירו לפרסומות.
א קיצער. התחנה עברה לערוץ אחד ומה אני רואה – את מבט לחדשות בשידור חוזר ואת חיים יבין. חיימק`ה שלי מגיש את השידורים. ואיזו חליפה הייתה לו וגם עניבה פרחונית עם פרחי יסמין צהובים כאלה שאם שמים בשירותים זה עושה ריח של שתינה.
ואני ישר חטפתי שוק חשמלי ואמרתי – אוי אוי זו החליפה של בעלי אברום זכרונו לברכה! זרקתי אותה לפח זבל לפני שנתיים והנה מסכן חיים יבין. בטח קנה אותה מאיזה אלטע זאכן בשוק הפשפשים! אוי אוי א ברוך – בחור כזה יפה שהשיער אף פעם לא מלבין לו. צריך חסדים של אחרים! אוי ואולי אין לו מה לאכול שהוא נזקק לחליפות כאלה!
אוי כמה בכיתי באותו לילה על חיים יבין שיכול להיות כמו בן שלי ולובש שמאטעס כאלה! ואולי אני יעשה לו הפתעה ואביא לו כמה דברים מסכן הערוץ העני ומסכן הוא. עוד מעט הם יעמדו בתחנה מרכזית עם קופות צדקה ויבקשו כמה שטיקעל של שקלים.
ולמחרת בערב. אחרי שהתנור בבית עבד כמה שעות, הלכתי לתחנת אוטובוסה בארלוזורוב ונסעתי לירושלים עם סל שהיו בו כל מיני דברים ואחרי שעה האוטובוסה הגיעה לתחנת אגד של ירושלים ושאלתי שומר זקן – איפה רשות השידור ואיפה יושב חיים יבין והוא אמר לי לפנות ישר ושזה קרוב ושלא צריך לקחת אוטובוסה לשום מקום.
ובאמת הלכתי ישר וראיתי את הבניין ועמד שמה שומר ז`לוב כזה, מה שקוראים ז`וליק. והוא אמר – גיברת תני תעודה. ואז אני הסתכלתי אחורה ואמרתי לו – תראה יש תאונה! והוא באמת האמין לצ`יזבט והסתכל ואני ניצלתי ההזדמנות וברחתי. ורצתי ורצתי במסדרון ועליתי מדרגות ושמה היה אולפן ואני רואה את חיים יבין יושב בשולחן ומצלמות עליו ומישהו צעק- שלוש שתיים אחת!
ואז תפסתי אומץ ונכנסתי לאולפן ובאמצע אני עוד שומעת אותו:
- ערב טוב ושלום רב!
ואני עניתי – שלום ערב טוב ושלום רב. איזה קבלת פנים אתה עושה לאשה זקנה שבאה מתל אביב במיוחד בשבילי!. והמצלמות המשיכו לעבוד ואני ראיתי כיסא פנוי וישבתי לידו והוא נדהם והשתעל ואמרתי לו – אדון חיים. אתה נראה חיוור ומוזנח! רק רגינה תדאג לך!
ושמעתי איש של המצלמות שואל – לכבות את המצלמה? והבמאי אמר- תמשיך לצלם. ומאבטח ז'וליק נכנס ורצה לתפוס אותי אבל מאבטח של אולפן תפס אותו חזק ולא להיכנס. בגלל שהריח ריח של אוכל טוב שהבאתי.
ואני הוצאתי דברים מסל ושמתי על שולחן והיו שם גפילטע וחריין ולחמניות של סבתא דבורה ורגל קרוש וקנישעס וגם בורשט וחיימק`ה חייך ועיניים שלו יצאו מרוב תיאבון ואמר תודה רבה וראיתי שאשתו הקמצנית לא מבשלת לו והוא כזה רעב מאוד מאוד כמו א וילדע פרוסטע חייה. וישבנו ואכלנו בסבלנות רבה וגם הצלמים הפסיקו את העבודה ובאו לאכול . ואז שאלתי את חיימק`ה – תגיד חיים. איך זה שאתה לובש חליפות שמאטעס של בעלי זכרונו לברכה?
ואז הוא אמר – מה פתאום? זה נקנה בפאריס בחודש שעבר! בשאנז אליזה בשיק פריזיאן! חמש מאות יורו!
אז אמרתי לעצמי – אוי ואבוי! האלטע זאכן השתכללו! חליפות של בעלי מגיעות גם לחוץ לארץ!
