אותם שירים / צבי מכבי

בכל דפדוף התייצבה הבחירה שלי על "אותם שירים".

לפני העיון בשיר, ממליצה בחום על קריאתו.

אותם שירים קוצים או פרחים
שזרעם נבט בשדות אחרים
השיר פותח בכינוי מכליל שיש בו מן הביטול וההרחקה

"אותם שירים". מה טיבם של אלה ? קוצים יבשים דוקרניים,

סוף קיץ על סף התלקחות או פריחה על שלל גוונים, ריח גובה וצורה.

אחת היא, שונותם אינה מונעת הכללה, רומזת לטשטוש מהותם.

הספק מכרסם. נימת הביקורת מועצמת מעצם ריבוים.

מה מקור השירה? כמו לרעות בשדות זרים, לנבוט מהם ובתוכם.

לא שדה אחד רחב ידיים ככל שיהיה כי אם, תמונת שדות רבים שדות

של אחרים.

הדובר מהרהר בקול רם, מתחבט מול שלל היצירה - מהות, מאפיינים

ומקור. אתיקה ופואטיקה.

עגלות עמוסות מחשבות נעות על שבילים
מילים חורשות תלמים באדמת רגבים
עגלות עמוסות ומהי סחורתן ? לא תוצרת חקלאית כי אם מחשבות

מובלות בדרכים. המילה היא מכשיר, כלי להפוך רגבים והמילים

סוללות הדרך. דרכי חשיבה על קרקע חיים.

אנשי עמל סוקלים אבני בתים

פורצים דרכים חדשות במשעולים של שירה
אנוש לעמל יולד והם סוקלים. אינם מסקלים ומסלקים אבני נגף אלא רוגמים כבעבר באבן מבית הסקילה ואולי, את אבני השפה בבתי השיר. פעולה שניה כוחנית: פורצים, לשון פריצת דרך ואולי פריצת קוד. המלים הבאות ממתנות בהצביען על חדשנות של שבילי מילים ודרכי שירה.

נשים כובסות בגדי ערב על גדות נהר
שזורם אל ים כחול של ציפורי שחף לבנים
הרחק מהציביליזציה או בעיצומה, נשים בנהר הכביסות מקרצפות לכלוך וכתם מלבושן. אלה נשטפים בערוצי הזרם אל הים ופותחים צוהר אל יקום כחול ומשק כנפיים לבן.

אם כך, הכל היה כדאי. היטהרות וחופש בהישג יד מיידי.

אותם שירים על מלחמות ושלום
לובשי שיריון נופלים על חרבם

ההכללה חוזרת לגבי שירי מלחמה ושלום, היינו הך הם. מי שלבש שריון להצלת חייו איבד עצמו לדעת. אי בהירות משדות חקלאיים מוחרפת לאמירה בוטה יותר, קטסטרופלית. אין משמעות למושג וערך.

יונה עם עלה של זית מחפשת מקום למנוחה
דפי ספר עלים של עץ התקווה
היונה מצוידת בעלה הנכון אך היכן עץ הזית ואדמה למנוחה? תמונת ייאוש ושלכת של דפים תלושים מספר התקווה.

רוחות מנשבות תרועות מלחמה
תחת עצי תאנה שלווים אנשי המילה
איש איש ומילותיו תחת תאנתו יושב. ברקע משב רוחות מלחמה ותרועות יציאה לקרב.

רוח היצירה נחה. אין זה מצב קבוע רק הפוגה, אתנחתא.

קוטפים שירים של פרחים וקוצים

ריח ההדר

גם בשלוותם, אנשי המילים הם למעשה אנשי הקטיף של "אותם שירים שזרעם נבט".

ריח הפרדסים מבהיר מקום וזמן. העונות מתחלפות ומתעקשות על זמן מחזורי שמאיץ בי לקרוא את השיר שנית.

טיפת דם נושרת
על דף לבן

טיפת דם ולובן דף וירטואלי של הדובר.

האם זו תופעת לוואי או מניע ? ואם כך, מה קודם למה ?

"קוצים או פרחים" מחזיר אותי לקריאה מחדש של השיר.

קריאה בשנית מעגלת את חצי הביקורת.

כעת הדובר עצמו בתוך המעגל,

קשה להבדיל בינו לבין "אותם" ונימה סלחנית מוליכה אל השורות.

קוץ או פרח הבחירה בידך ואם משדותיך, קבל זאת כמחמאה.

צבי מכבי, לצלילי הרהוריך כמו שקעו חולות ועכירותו של נהר מצטללת.

כרכום