לא תנאף

מסתכל במראה לוגם לי כוס מים

בקושי יכול לשתות

מסתכל על המצב הקיים, שלי ושלך

והמים עומדים ולא זורמים

מתיישב בפינה של החדר

עם הראש בין הרגליים ומתקשה להאמין

איך הגעתי למצב כזה

מדמיין שמראיינים אותי וכולם מסתכלים

מחכים שאני אפתח את פי

ולא יוצא מילה בגלל הבושה

מסתכל על הדיבר השביעי בפחד עצום

וקולט פתאום מה עשיתי

את הנעשה אין להשיב

מה שמרטיב אותי זה רק הדמעות שעליי

סובל מהזיות דפוקות

מה אתה רוצה ממני

אל תכנס כי אני לא במצב רוח של חברים

ואם אתה רוצה לתרום

פשוט תעזוב את המקום

ואל תסתכל אליי בעין מרחמת

ואל תשאל אותי אם אני רוצה אחרת

כי רק המחשבות של אבדה

לא יוצאות לי מהראש שלי

 כותב מכתבים לעורך

שם אותם בקיר המפורסם

כשמשהו יתחיל להכיר אותי

אני כבר לא יהיה שם

כי את הנעשה אין להשיב

 וגם העורך לא מגיב...