אני לא הולך היום לתיאטרון, מחלה נחתה עליי ורגליי לא יצאו את הבית
הייתי פע חייל,לוחם, מתנגד לכל שניתן להתנגד לו
היום... מסרק את שיערי לאחור ובאנחת תשומת לב מוציא עשן סיגריה
מתהלך על מדרכה ואף חתול או או יונה לא זזים מפחד למראה רגליי
רכשתי מקל הליכה למרות רגליי האיתנות
ועתה חיה שאומץ בליבה תחטוף בעכוזה הבורח
אני לא הולך היום לתיאטרון, אולי כי אזלו המטבעות בכיסי
או שאלי מתברר עם השנים כי הרגלים אינם תאווה
מביט בכינור התלוי על הקיר המזרחי של סלוני ומרגיש עקצוצים באצבעות
אני זוכר כשהיא ישבה על ברכיי, קשובה לכל נשימה, מאזינה בלהט לכל הברה
ושוב מביט בכינור ולא הולך לתיאטרון, זו הפעם הראשונה מזה 27 שנים
ערב יום שני ואני לא מבקר בתיאטרון, מחלה נחתה עליי, נורא
בואו קרבו אוזניכם, שמעו נא אותי! חלש גרוני אך מוחי מלא תאים חיים
הצמרמורת שאעביר בכם על ידי מילותיי בלבד יזעקו לצמרור נוסף
זו ישבה על ברכיי וסיפרתי לה את אשר נקרה בדרכי אליה
סטירות לחי והצלפות היו מנת חלקי ובכן אלה היו חיי עד לתיאטרון
ארסירו, זה שמי! אל נא תצפו ליפול מכיסאכם מיד, המתינו רגעים מספר
בהיותי בן 4 חודשים בבטנה של אימי, פונדקאית מפורסמת בכפר הקטן שלנו
החלטתי כי לא אמסר לזוג הזקנים אשר רכשו את כישורי אימי לילודה
לאחר 8 חודשים אימי החליטה להיפטר ממני ופלטה אותי החוצה בזעקות שווא
שהרי קטן הייתי ולא הייתה ולו סיבה אחת לזעקות המעירות מתים ממעמקי גרונה של אימי
שטותית הייתה אימי, נערת מגע, כנות מרגיזה היא שאפיינה אותה
אותי מאפיינים שקרים כנים, אותם שקרים המרחפים כאמיתות באוויר הדליל
אך ורק בגלל האינטונציות ובעזרת המבט המלטף שבעיניי
"קום נא מכיסאך" צועק קולי לגופי "ארסירו"
מחפש אנוכי אחר חפץ אשר יש בו מן ההטבות של חבל טבור
אימי איך אומרים זאת, הלכה לעולמה וטוב שכך
שהרי כדור הארץ האומלל הזה מעולם לא היה עולמה
אל תחששו מאזיניי, יקיריי, כדור הארץ הזה הוא בהחלט עולמכם
כל עוד נמצאים אתם בין מאזיניי, יקיריי
"ארסירו" צועקים הילדים, הפושטקים הקטנים מחוץ לחלוני
מפליא אני בהפעלת פעמון והמשרתת חסרת האישיות נכנסת
"מצווה אני עלייך לתת לוילונות את הסיפוק שבלכסות חלון"
זו זזה בארשת מפוחדת ומיד עושה כמצוותי,
מנסה להימלט מידי כשעוברת, אך מקל ההליכה שרכשתי מצליח להצליף בעכוזה הבנוי היטב
זו משמיעה קול היעלבות דק, התעלמות מרגשי בני תמותה היא תכונה אופיינית לי
על הוילונות משוטט עכשיו עכביש קטן, ממלא פי רוק ונשען אחורה על כיסאי
שוב פונה אני אל הפעמון וזו מופיעה כסימן שאלה בפתח הדלת
"עכביש מת בתוך רוק"
סימן השאלה מפליאה במבט אנושי ותוקעת זוג עינייה בזוג עיניי
"בד יקר זה ולא יאה שישמש כארון קבורה לעכביש, נקי היטב"
סימן השאלה מתיישרת לסימן קריאה איתן וחסר פשרות, בפעם הראשונה בחיי אוחז בי פחד
"ארסירו" לוחשת המשרתת "המוות זה תרצה?"
"ארסירו..."
"ארסירו..."
אני בקושי שומע את הפושטקים מחוץ לחלוני, אך רואה היטב את הדם הנוזל מחורים שונים בגופי
אכן סימן קריאה איתן וחסר פשרות גדל לי פה!
