מדענים, חוקרים ואפילו פסיכולוגים כבר הוכיחו שהאדם הוא חיה סתגלנית בצורה מעוררת הערצה, אבל אני מאמין שהדבר שהאדם פוחד ממנו מכל, הוא השינוי.
אנשים מפחדים לשנות את עצמם, את הסביבה שלהם, ובעיקר מפחדים לגלות שינוי באדם אחר.
כשהשתחררתי מצה"ל, היא לא חזרה להביט בי באותה צורה יותר לעולם.
היא טענה שהשתנתי, ולא לטובה. ידעתי שעברתי שינויים לאורך שנות השירות, שינויים קיצוניים למדי אפילו, אבל איך בן אדם מתהפך מקצה לקצה תוך מספר שבועות לאחר שהוא פושט מדי מלחמה והופך לאזרח? האם זה משהו שעשיתי? משהו ששידרתי כלפי חוץ? האם אני לא אותו אדם יותר?
היא בכתה ארוכות כשנפרדה ממני. היא אמרה שהיא עדיין אוהבת אותי אבל לא יכולה להמשיך להיות איתי. אמרה שאני פשוט לא אותו בן אדם אותו הכירה ובו התאהבה. שאלתי אותה איך זה יכול להיות, הרי הכירה אותי לפני הצבא, לפני שהפכתי לקצין, תוך כדי המסלול, וגם אחרי שקיבלתי את דרגות הקצונה, ולאורך כל התהליך הקשה שבא לאחר מכן, נשיאת הנטל, היותי חלק מייצג במערכת, אחראי לחיים של אנשים תחתי, אחראי לביצוע של מעשים נוראיים שבזכותם אחרים יוכלו לישון שלווים בבית, הראשון להיכנס והאחרון לעזוב, זה שתמיד אומר "אם אני לא אעשה, אף אחד אחר לא יעשה".
היא אמרה שדווקא בגלל האחריות הכבדה שלקחתי על עצמי, ועצמי בלבד, הקשיים הפיזיים והנפשיים שאיתם התמודדתי, הסכנות, דברים שראיתי ועשיתי, כל הדברים האלו מהם יצאתי חזק ומחושל, הם אלו ששברו אותי כי כשהשתחררתי לא הייתי צריך להתמודד איתם יותר. היא קראה לזה, למרבית האירוניה בהשאלה מהשפה הצבאית, "נפילת מתח". היא אמרה שאני פשוט לא רואה את זה אבל לה כואב להסתכל, כואב לראות את מה שאני מעולל לעצמי.
בכיתי ואמרתי לה שאני אוהב אותה על כך שהיא הייתה שם איתי להתמודד עם הקשיים כשם שהייתה איתי לפני שהחלו, על שיחות ליליות ארוכות או שבועות ארוכים ללא שיחות כלל, על התחשבות בעייפות שמעולם לא סופקה כשהייתי בבית, התלונות הבלתי פוסקות על הנטל שקיבלתי, על זה שמעולם לא נתנה לי להרגיש רע על כך שאני החלק הנתמך מאשר התומך, כמו שנהוג במערכת יחסים קלאסית.
אמרתי לה שאני לא מבין למה דווקא עכשיו, כשהחלק הקשה מאחורינו, אנחנו לא יכולים ליהנות מהפירות.
והיא ענתה לי "אתה לא מודע לזה אפילו, אבל אתה סובל בגלל שהכול נראה לך סתמי ופשוט לפתע כשהשתחררת. אבל אתה? אתה חייב להיות "קצה החוד של החנית" כמו שאתם אומרים בצבא, ולא מוכן שהחוד יהיה קהה, לא מוכן להוריד הילוך, לא מוכן לשינוי, לא מוכן להשתחרר, לא באמת. יום אחד, לא רחוק מהיום אתה תחפש את זה מחדש. אולי תחזור לצבא, אולי תמצא עבודה כזאת באזרחות. ואני,אצטרך לחלוק אותך עם עול חדש, ואני לא מוכנה לחלוק אותך..."
ואז מתוך ניחום הדדי ששנינו הינו זקוקים לו, שכבנו.
כשהתעוררתי בבוקר היא כבר לא הייתה בבית. דלת הכניסה לא הייתה נעולה, צרור המפתחות מהבית שהבאתי לה היה על השידה בסלון, הארון ריק מהבגדים המעטים שהחזיקה אצלי, רק ריח שערה עדיין היה ספוג בכרית.
ולפתע זה הכה בי כמו פטיש חמש קילו. היא עזבה אותי ואני אשם בכך לחלוטין. לא הפסקנו לאהבו אפילו במקצת. היא פשוט לא יכלה לקבל אותי בצורה שרצתה, אני לא ידעתי לתת את עצמי בצורה הזאת.
לאורך תקופת משבר של שלוש שבועות הייתי עתיד לישון על הכרית הזאת עם האף תכוף עמוק בפנים, סופג את הווייתה – לא קם לשום מטרה חוץ מלאכול ולהתפנות.
לאחר שלוש שבועות ארוכים, התקשרתי לידידה ותיקה מימים עברו, ובאותו הלילה שכבנו.
זה היה בבית שלי, על אותם סדינים שהתעצלתי להחליף. הרחתי את הכרית בזמן שעישנו סיגריה. הריח מיום הפרידה התחלף בריח קיצוני- עירוב של בושם חזק, גוף נשי מופגן, וסקס.
עשיתי את זה כי הרגשתי שלחיי המיון שלי ולריחות שבחדר שלי מגיע שינוי, למרות שאני , כמו כל בן אדם נורמאלי, לא אוהב שינויים.
עכשיו כל מה שנשאר לי זה למצוא מחדש מטרה לחיי. עול כבד מנשוא שאוכל לשאת ולגרור. להיות "קצה החודש של החנית" כמו שהיא אמרה, זה שפונים אליו כשקלו כל הקיצים, תמו כל האפשרויות. אני חייב להיות מסוגל להתלונן שהכול נופל עליי ואף אחד לא יכול לדברים שאני נאלץ להתמודד עימם. אני מוכרח להיות הכרחי לחלוטין, זו זכות הקיום שלי. אני לא אוכל להשתנות אף פעם, לא אחרי מה שעברתי.
במקום בולט ברחבת המסדרים של בית הספק לקצינים, בה"ד 1, רשום באותיות ענק "ממני תראו וכן תעשו". נהוג לחושב שהמשפט מדבר על ערך נתינת הדוגמא, אב אני תמיד חשבתי שהרעיון שעומד מאחוריו הוא לקיחת העניינים לידיים, לקיחת אחריות על התכנון והניהול, דאגה לכך שכל אחד ידע את מקומו ומה עליו לעשות לשם עמידה במטרה. שום דבר לא הכין אותי ליום שבו לא ישאו אליי יותר עיניים כדי לדעת מה הצעד הבא.
נכון, אני רחוק מלהיות מושלם, רחוק מלדעת כל פעם את דרך היושר והחוכמה, אבל זה סיכון שאני מוכן ורוצה לקבל על עצמי.
אני אהיה קצה החוד, שייך לחוד החנית וקיים לטובתו בלבד.
עכשיו השאר רק למצוא את היד המניפה.
