קובית קרח בכוס תה חמימה

מוצרי מזון מכל הזמנים,

כמו ארכיון של מיטב השנים,

תובל בריח מלפפונים כבושים,

חלב נארז בניר עיתונים.

יצחק, מאחורי אוזנו עיפרון,

רושם בפנקס עד יום פירעון.

כל גברת, אישיות משלה,

והוא סופג בחיוך כל דרישה.

זו ה"מכולת השכונתית"

ולעיתים גם ה"הצגה היומית"

פינה של אחווה אמיתית

"שמורת טבע" בהוויה המקומית.

ואז, ללא התראה, אלמוני תלה כרזה,

"מרכול ענק הולך וניבנה".

מהפכה בפתח התרגשות גדולה,

ליצחק במצח, קמט של דאגה.

ביום הפתיחה, הייתה נהירה,

התכבד ובא ראש העירייה.

בנין ענק בשכונה קטנה,

"קוביית קרח בכוס תה חמימה".

אור הניאון הבהיק וקרר.

המפגש, היה כבר אחר.

הפשטות נסדקה

הכול השתנה.

באותם הימים

ובאותה הזדמנות,

למדתי מאימי

פרק ראשון

בנאמנות.