המראה של ארנה דץ

חודשים אני מנסה לשחזר את קוביות החזה שנטשו אותי מאז ששקעתי בתאוות המזון. ניסיתי את כל דרכי השיקום האפשריות. אכלתי שוקולד בטבליות מרובעות בלבד, חתכתי לקוביות בדייקנות רבה כל נתח בשר שבא אל פי ואף יצרתי בהזמנה מיוחדת כף מרק מרובעת. אפילו את טבליות ה"מגה גלופלקס" שאני בולע חתכתי לקוביות... בכוס הבירה המלבנית שלי ניקבתי חור להגבלת המפלס לגובה המרובע...

כשאבדו הסיכויים, שלחתי עשרות בקשות לארנה דצה כדי להתקבל לתכנית "המראה" בתואנה שיש לתת סיכוי גם לאלפי משתמשי הגיל השלישי להגיש מועמדות ל"גריז"...

דצה ענתה לי שרק נשים מתאימות לתכנית ההשתלות ושלחה אותי לטיפול אצל דץ...

הערב, בתום שידור התכנית המרתקת, גמלה החלטה בליבי.

ניצלתי את היעדרותה של אשתי מהבית, שלפתי ממחבואו את המפתח לחדרה, פלשתי לארון המצוי בחזקתה הבלעדית וגנבתי מקופסת כלי התפירה שלה את הגיר לסימון אורך...

העלמתי במטלית את כל העדויות, החזרתי את המפתח למקומו וירדתי לחדר העבודה המשמש לי כסטודיו לחזרות לריקודי עם קשים. התפשטתי אל מול המראה המפארת את קיר הסטודיו והתחלתי לסמן את כל הליקויים המחייבים תיקון.

בעזרת הגיר המיוחד סימנתי על בבואתי הנשקפת מהראי את כל מידותי כמות שהן. אחר כך סימנתי את כל ההצרים והמתיחות הנדרשים.

אחר השלב הזה קבעתי את התכנית:

א.    הורדת שיער החזה.

ב.     הזמנת מאמן כושר אישי

ג.      הזמנת דיאטנית

ד.     מתיחת פנים

בשלב זה הורדתי כיסא מהבוידם והתחלתי מונולוג של ראיון אישי:

ש. מה תעשה כשתראה מושלם?

ת. אגיש מועמדות לגריז.

ש. אתה יודע לשיר?

ת. כן, אבל רק את השירים שכתבתי.

ש. אתה זוכר את המילים לשירים שכתבת?

ת. לא.

ש. אז איך תזכור טקסטים של גריז?

ת. בטוח שלא אזכור.

ש. אתה בטוח שתתאים לככב בגריז?

ת. לא.

ש. לא כדי שתתחרט?

ת. התחרטתי...

ש. אז בשביל מה הסיפור עם המראה?

ת. על איזה מראה אתה מדבר???

סבא'לה, לך לישון, אמרתי לעצמי ומחקתי את כל הסימונים במראה כדי שאשתי לא תחשוב חס וחלילה שהמחלה חזרה....