כתלים גבוהים בוהקים בלובן , מוארים לגמרי על ידי שמש חזקה של שחרית, הזדקרו בחללים גדולי מימדים של הדירה.
רק רצפת הפרקט בגווני חום דובדבן "סבלה" מכשל של החזר אור אך עובדה זו תרמה דווקא נופך מכובד של עמימות לסביבה.
מערכת ישיבה ענקית כהה , מעור נאפה ריחני , תפסה , למרות גודלה , שטח קטן יחסית בחדר האורחים.
מבעד לקיר זכוכית שקוף ניבטה מערכת קולנוע ביתי משוכללת.
ריחות של תערובת קפה בוקר מהביל התפשטו מהמטבח הפתוח המאובזר, המעודכן על פי כללי הגל החדש והשתלבו בריחות העור ופרחי היסמין השזורים בזר מרהיב שהיה נתון באגרטל רב ערך המוצב על המזנון.
כבר ממבט ראשון ניתן היה לאבחן כי המשפחה שגרה כאן אינה סובלת מבעיות כלכליות.
יחד עם זאת , הבשורות מהבן יובל גרעו מבני הזוג יותר מקורטוב של רוגע והם מצאו עצמם משוועים לעדכונים מהבסיס.
לא קל היה להתעדכן לאור המגבלות שהטילה חקירת מצ"ח שהתנהלה באותו זמן במלוא הקיטור.
לפיכך ,בין לבין ועד זמן יציאתם לעבודה, היו בני הזוג מנהלים שיחות חרישיות על דא ועל הא כאשר לפתע, כמו משום מקום, עלתה אצל רותי מנבכי תודעתה הארה שכנראה התמודדה איתה עד כה לבד וכעת הבשילה לכדי תובנה מגובשת וגלויה.
רותי החלה לטעון בשטף בעניין סוגיית גורם הידע האנושי וכך אמרה:" אי אפשר להתעלם מהעובדה שמכלול הידע של הפרט מעוצב באופן התואם את תבונתו.
חקירת העולם בחוץ היא גם חקירה של התבונה עצמה.
הרצון ללמוד מניסיון תלוי, מעצם מהותו, בהנחה כי אנו נתקלים באובייקטים ברורים, בעלי זהות ובעלי התנהגות הניתנת לניבוי.
ההנחה הזו מתבססת על מספר מוגבל של מקרים והיא אינה בסיס וודאי לידיעה.
שמעון הביט ברותי והסיק כי היא מנסה להתחמק מהתמודדות חזיתית עם סוגיות קשות כגון מקרה יובל וזו דרכה לרכך את המכה ולארגן לעצמה את הדברים בפרופורציה הנכונה, הוא גרס כי עדיף לו שלא יחסום אותה ויאפשר לה למצות ערוץ זה כחלופה לטיפול בעניינים ה"בוערים" , הוא אף הראה התעניינות וביקש דוגמא.
"בבקשה", נענתה רותי, "בתקופה שלפני קופרניקוס, מרבית בני האדם חשבו שהשמש והכוכבים נעים סביב כדור הארץ. קופרניקוס טען שכדור הארץ הוא זה שמסתובב סביב השמש. זהו גם המהפך של קאנט שטען כי מרבית ידיעתנו מקורה בניסיון, אך עצם השימוש בניסיון מותנה במבנה הידיעה שלנו ובדרך בה אנו מסוגלים לתפוס דברים.
עלינו להמשיל את מבנה הידיעה למשקפיים בצבע מסוים, אשר לא ניתן להסירם.
מצד אחד, הידע מגיע מחוץ לנו, באמצעות הקלט של החושים, אך מצד שני, הוא 'צבוע' ולא ניתן לתאר את העולם אלא מגבולות הצבע של משקפינו. ישנן קטגוריות ידיעה ברורות שההבנה האנושית משתמשת בהן באופן קבוע בשיפוט העולם.
הקטגוריות קשורות לכמות אובייקט כמו אחדות וריבוי, לאיכותו כמו ממשות או שלילה וליחסים בינו לבין אובייקטים אחרים כמו עצמיות, חומריות, תלות וסיבתיות.
אלו המושגים שמשמשים אותנו כשאנו מנתחים תופעות בעולם ולא ניתן לתאר את העולם אלא באמצעות קטגוריות אלה.
שמעון ביטא הסכמה מלאה לדברים אולם הוסיף מצידו שאלה לדיון , הוא טען:" הבנתי וקיבלתי את מגבלות הידיעה ,אך בכל זאת בהנחה שאנחנו באמת קיימים השאלה היא באיזו צורה"?
ועוד הוסיף :"הרי אנו רואים את גופנו דרך שימוש בחושים, אשר הוכחנו כי אינם מהימנים. אם כך, ניתן רק לומר שאנו "חושבים דברים"; משמע, מחשבה היא התמצית והדבר היחיד שבו לא ניתן להטיל ספק, למעשה, כך הוא טוען, זה התחום היחיד בו ל"שד המתעתע" אין השפעה - שכן אינו יכול לגרום לנו להאמין כי אנו חושבים, בעוד איננו.
רותי המשיכה את דרך החשיבה תוך ניסיון לעשות סדר: " תודעת האדם מסוגלת להטיל ספק בכל גורם במציאות החיצונית: בקיומם של עצמים, בהיסטוריה, בגוף עצמו ואף בעקרונות הפיזיקה, החלל והזמן. כל אלו עשויים להיות אשליה, שכן האדם משיג אותם אך ורק דרך התנסות חושיו, התנסות אשר אין לאדם ערובה לגביה כי היא אכן מצביעה על מציאות תואמת.
אולם, ברגע בו תודעת האדם מטילה ספק בעצם קיומה, היא מטילה ספק בעצם הטלת הספק (שכן הספק מוטל על-ידי התודעה) וטענה זו היא בגדר פרדוקס. למעשה, גם אם אתה מטיל ספק בהטלת הספק, אתה בכל זאת מטיל ספק ועל כן בין כך ובין כך אתה חושב. בכך, למעשה, מוכיחה התודעה את קיומה.
לכן מסקנתו של דקארט כבר במאה ה-17 הייתה כי עצם המחשבה (אני חושב או אני מטיל ספק) מוכיחה את קיום האדם החושב אותה (לכן, אני קיים), שכן המחשבה אינה יכולה להתקיים בפני עצמה, אלא על ידי תודעה היוצרת אותה.
רותי הציצה בשעונה ולמרות שהייתה שקועה בשיחה המעניינת החלה לחוש בלחץ של זמן והחליטה להסתפק בהוספת התובנה המפוצצת:" ישנה הוכחה בדבר קיומנו ומעבר לכך אני מאמינה , כמו ניטשה , כי ישנם הבדלים מוחשיים בין אדם לאדם עד כדי כך כי קיימים בפועל גזעים שונים הנחלקים בין אדונים למשרתים ובהתאם לכך קיימים שני סוגים של מוסר: מוסר אדונים שקשור לאדם האציל, ומוסר עבדים ששייך לאנשים הנחותים. שני סוגי מוסר הם מערכות מוסר שונות: בעוד מוסר האדונים מתאים פעולות ל"טוֹב או רע" (good or bad) מוסר העבדים מתאים פעולות ל"טוּב או רוע" (good or evil). מוסר האדונים הוא מוסר של עוצמה. לאדם עם מוסר כזה "טוב" פירושו אצילי, חזק, עוצמתי בעוד ש"רע" פירושו חלש, עלוב, פחדן. מוסר העל־אדם מתחיל באדם האציל עם רעיון בסיסי למהו טוב שממנו מתפתח הרע. מוסר העבדים מתחיל באנשים חלשים, אנשים שלא בטוחים בעצמם. מוסר העבדים הוא מוסר של שמישות, הטוב הוא הדבר השמיש ביותר לקהילה כקהילה. הרשע לעומת זאת הוא הדבר שגורם לסבל.
מכיוון שיש יותר עבדים מאדונים, המוסר השולט בחברה על פי ניטשה הוא מוסר עבדים.
שמעון הספיק להנהן בראשו תוך ניסיון לעכל את המשפטים הקשים ששמע בסיפא של הדברים .
הוא סיכם לעצמו כי יגיב בהמשך וכי כרגע הוא מופתע ואפילו מזועזע קמעא.
רותי עסקה כבר בלבישת מעיל עליון , אחיזת תיק היד ,מצמוץ שפתיים לנשיקה באוויר ויציאה לחניון התת קרקעי.
דלת הכניסה נפתחה לאחר לחיצתה על מקשי הקוד הסודי ורותי מצאה עצמה בחללו הענק והטחוב של החניון.
היא פסעה מהלך של חמישה צעדים לסובארו החדשה ואז חשך עליה עולמה:
באחת התחוור לה כי אירעה פלישה אלימה לרכב, בפנים שרר תוהו ובוהו, כיסויי המושבים היו קרועים כתוצאה מפעולה של כלי חד, במקום הפנל של הרדיו נפער חור שחור, מעות לחנייה בשווי של כ-20 ₪ נגנבו מהמאפרה ויער של חוטים שתפקידם לקשר בין המערכות החשמליות למכניות נמצא קרוע ושרוע על ריצפת המכונית.
מאחר ובמצב כזה לא ניתן היה להניע את הרכב דיווחה רותי מיידית לבן זוגה והלה מיהר להזמין נציג של חברת הגרירה אשר הגיע מקץ שעה.
הוא ניתק לגמרי את החוטים אחרי שהסביר כי מדובר בחיבור של האימובילייזר וטען כי אין בו צורך ,לאחר מכן הניע את הרכב וטען כי "הכול בסדר".
שמעון הציע לרותי כי תיסע כעת לעבודתה ובערב תיסע לדווח על האירוע למשטרה.
רותי נענתה להצעה ונסעה לחנות הרשת של מוצרי האופטיקה אותה ניהלה מזה כשנה.
היא התכוונה לעבוד כרגיל עד השעה 1700 ולאחר מכן לנסוע לתחנת המשטרה שבמרכז העיר .
ההתפתחויות בפועל סיכלו את מרבית תכניותיה למורת רוחה והיא מצאה עצמה לצערה הרב חוזרת ומהרהרת ביתר שאת בתובנות מהבוקר.
.jpg)
