סיפורים בהזמנה אישית - ההבטחה

היא הניפה כוס יין מלאה למחצה לעבר מקור האור הבוהק והמסתורי ובחנה בתדהמה את השפעותיו.

היו שם כתמי צל וכתמי חושך וכל מיני כתמים שבהקו כנגדה. מראות פסיכודאלים נראו לנגדה.בחורה יפה באביב חייה.

אחר כך הרגישה איך זוג ידיים חסונות מניף אותה ממקום רבצה אל תוך רכב נוסע.היא שמעה את עצמה אומרת משהו במענה לקולות אחרים. ראתה את עצמה בולעת משהו אחר, ואחר כך הרגישה תנועה, את התנועה האינסופית לא ראתה, אלא על ידי תחושת האורות ההולכים ומתרחקים, אורות ניאון של פנסי הלילה של רחובות תל אביב- העיר הגדולה.

אור גדול ואור קטן ואור נוגע ואור נע ואור ואורנה שזה שמה. אורנה, כן עכשיו היא נזכרת.

היא פקחה את עיניה, וראתה רופא בחלוק לבן. היא שכבה במיטה לבנה. בצד המיטה, בשקית שקופה, נחו בגדי הערב שלבשה: חצאית וחולצה לבנים, הם היו מוכתמים בנוזל עכור.

"אורנה פרוייכליט!" קרא הרופא ופניו חתומות

"כן, כן.. זו אני" היו המילים הראשונות שמלמלה

"מצאו אותך על יד מועדון החבצלת באלנבי, כנראה ששתית אלכוהול וגם בלעת כמה גלולות של אקסטזי"

"אני בת שמונה עשרה, מותר לי לעשות מה שאני רוצה!" התריסה נגדו

"בת שמונה עשרה או לא בת שמונה עשרה. אלמליא דוד,נהג המונית שעומד כאן. היית במצב יותר גרוע." היא ראתה שמאחורי הרופא עמד גבר מכריס ומקריח עם גורמט זהב.

הרופא התווכח איתה, מסר כמה הוראות לאחות וציין כי הוריה בדרך.

הוא יצא מן החדר

דוד הגבר המכריס והמקריח שזיפי זקן ניכרו בפניו ,עדיין שתק, אחר כך  הוציא מהיכן שהוא בקבוק יין ואמר במן עגה של חתול רחוב: "נשתה לחייך בובה! כשהיינו במונית והבאתי לך את האקסטות, הבטחת לי שתצאי איתי קבוע, רק בגלל זה הבאתי אותך עד לכאן! בכבוד שלי! באמא שלי זכרונה לברכה!" עיניו הצרות בהקו

היא הביטה בו ושמעה את עצמה אומרת "נכון, אני בהחלט זוכרת! ברצון!"

הוא מזג יין מן הבקבוק שבידו והוציא כוס מכיסו, אחר כך הניף את אותו כוס יין כשהיא מלאה למחצה לעבר מקור האור הבוהק והמסתורי שבעצם נבע מעיניה הבהירות, הצעירות והתמימות של אורנה.