"מאמי,מאמי, גמרת אותי עם המכתב שלך, מה עלה בדעתך פתאום רעיון כזה? מה פתאום שנפרד ? הרי אני משוגע עליך כמו שהייתי תמיד, מהיום שהכרתי אותך, ואני יודע שגם את אוהבת אותי. אז מה חוסר הסבלנות הזה, הרי בקרוב נחיה ביחד, הרי הבטחתי לך...
נכון, אמרתי שאחרי הבר-מצווה של ניר אני עוזב, אך מה יכולתי לעשות שהיא שברה את היד כמה ימים אחרי המסיבה ? לעזוב אותה עם יד בגבס - זה לא היה עיתוי הכי מוצלח, תסכימי איתי, לא יכולתי להנחית עליה מכה נוספת, הייתי הרי צריך לעזור לה בבית בתפקוד היומיומי , בכל זאת הבן הצעיר עוד חי בבית.
אני מסכים איתך שזו לא הפעם הראשונה שהבטחתי לעזוב, אך את הרי יודעת שהיו סיבות טובות שמנעו זאת ממני. בהתחלה, כשהכרנו, הילדים היו באמת קטנים מדי; איך יכולתי להשאיר אישה עם שלושה ילדים צעירים ולהסתלק? הרי אני בן אדם אחראי ואני אוהב מאד את ילדיי. תמיד אמרת לי שזה מה שאת אוהבת אצלי, אז כיצד יכולתי? נכון, אז לא לחצת עלי, הבנת את המצב, הבטחתי לך שאעזוב כשהילדים יגדלו קצת... נכון שגדלו בינתיים, אך תמיד היה משהו שעיכב בעדי, את יודעת טוב מאוד. קודם גלעד התגייס לקרבי והיא הפכה פקעת עצבים, לא תפקדה כל תקופת שירותו, סבלה ממיגרנות ומנדודי שינה, איך יכולתי לעזוב אותה אז? פחדתי שהיא תתפרק לגמרי, חששתי שהיא מסוגלת למעשה נואש אפילו...
נכון שגלעד השתחרר בינתיים, ברוך השם הוא גמר את השירות בסדר. נכון שאז הבטחתי לך לדבר איתה, אך מה לעשות שאז בדיוק הודיעה לנו ענת שהיא הולכת להתחתן ? איך יכולתי אז לזעזע את הבית ולשבור את ליבה של בתי ערב חתונתה? ואיזה רושם זה היה עושה על המחותנים? והיה גם ניר בתמונה. הוא היה עוד כל כך צעיר, נשארתי למען ניר, לפחות עד הבר-מצווה הייתי חייב לו את זה, ואת אמרת שתחכי, שאת מבינה... ואז היא החליקה ושברה את היד...
כן, אני יודע שאת לא נעשית צעירה יותר. אני יודע הכל על השעון הביולוגי, אני מבין אותך לגמרי. נכון שאמרת לי שאת רוצה ילד גם לפני שנהיה ביחד, שאת חוששת להפסיד את הרכבת הזאת, אך זה יהיה חוסר אחראיות מצידי לעשות לך ילד לפני שאוכל להיות לצידך, לחלוק איתך את הקושי שבגידול ילד. את חושבת שאוכל להיות רגוע כשאת לבד עם ילד קטן ואני לא אוכל להיות איתך בשעת הצורך? האם זה יהיה אחראי מצידי?
ומה השטויות האלה שתיהי אמא קשישה? בגיל 36 את מדברת כך? את לא שומעת כל פעם על מקרה אחר של אישה בת יותר מ-50 שיולדת? זאת תקופה אחרת, כיום לרפואה יש פתרונות, כיום הנשים דוחות את האמהות שלהן למען קריירה, כיום רבות מתחילות ללדת אחרי גיל 30. אז מה את דואגת? אמרתי לך שאני מוכן להביא ילד איתך, אפילו שניים אם תרצי, אז תיהי רגועה מאמי, יהיו לך ילדים יפים ממני, אני מבטיח, כל הילדים שלי יפים אפילו שאמם לא ממש מלכת יופי, ועם אמא כמוך- הם יהיו משהו מיוחד...
מתי אדבר איתה? מבטיח שאחרי ראש השנה אני עושה זאת. תראי, בראש השנה כולם יהיו אצלנו, גם ענת תבוא עם בעלה וגלעד חוזר מהטיול להודו ויהיה אצלנו עד שישכור דירה לקראת הלימודים. אז ברגע שהחג יעבור וגלעד יעזוב- אני אדבר איתה. לא, הפעם זה סופי, שום דבר כבר לא יעכב אותי. ניר כבר בן 14 כמעט, או-טו-טו גבר. הם ישלימו עם העובדה.
מאמי, מאמי, רק עוד קצת סבלנות ונהיה יחד לתמיד. ונתחיל לעבוד על ילד. או ילדה,אני מעדיף ילדה כי הרי יש לי רק בת אחת, אך מה שיבוא – ברוך הבא.
יאללה, תני חיוך קטן, כמה נעים להרגיש אותך קרובה אלי, גופך משגע אותי כמו ביום הראשון שחבקתי אותך. מה זה? תפתחי ותראי. זה באמת מוצא חן בעיניך? התלבטתי המון עד שבחרתי. התכוונתי להפתיע אותך ביום שישי, אך את זעזעת אותי עם המכתב, אז הייתי מוכרח לבוא מיד. טוב, תכננתי ליום שישי ארוחה רומנטית באותה מסעדה שאכלנו אז – לא להאמין שחלפו כבר 10 שנים מאז הכרנו ! אמנם הבעלים התחלפו אך המסעדה נחשבת כיום מאוד יוקרתית. הזמנתי שולחן שבוע מראש, אחרת לא היינו מוציאים מקום.
התכוונתי לתת לך אז את השרשרת, אבל זה לא משנה, ביום שישי נחגוג כמו שצריך. מאמי, מאמי, אני כל כך אוהב אותך ואת רצית לעזוב אותי. מה לעשות, אני טיפוס רגשן, כבר הדמעות זולגות לי. בואי למיטה, מאמי, אני מוכרח להרגיש אותך קרוב לליבי, להירגע מהמתח שגרמת לי עם המכתב הזה."
כל הזכויות שמורות©
