הגיבורה המדומה

אמא שלו,  השכנה ממול , אמרה שהיא צריכה שאני אשמור עליו רק 20 דקות, אמרה ,  כי היא חייבת לקפוץ לאחותה להביא לו כמה דברים .. אבל עשרים דקות כבר עברו , למעשה עשרים דקות כפול שתיים כבר  עברו ..והיא לא חזרה ..

המוסיקה מתנגנת ושום דבר לא מפריע לו .. ממש תופעה מוזרה התינוק הזה .. לא שיצא לי להכיר כל כך הרבה תינוקות ..אני רק בת 9 .. כמה תינוקות מכירים כבר בגיל הזה ? רק אם יש לכם אחים קטנים .. אבל התינוק של דודה מזל, לדוגמא ,  אם תוכלו להישאר לידו יותר מדקה וחצי בלי שהוא יצרח או ימשוך לכם בשערות או בכל דבר שידו הקטנה תוכל להכיל זה יהיה באמת נס .   

השכנה שלי טיפוס די מוזר  היא חיה לבד , והילד שלה כל הזמן ישן אף פעם לא שמעתי אותו בוכה או צועק או צוחק או ער , הוא כל הזמן ישן ... אז סוף סוף הייתה לי ההזדמנות לבדוק אם התינוק הזה באמת חי  "  אולי זה כמו הסיפור הזה , שסיפר לנו עומר אח של ליאת בקומזיץ על אישה  משונה שהסתובבה עם התינוק  שלה מת עשרה ימים ועשתה הצגה שלמה ליד אנשים שכאילו הוא חי ..

הכול יכול להיות והשכנה המוזרה הזו בהחלט חשודה בעיניי..

בבית הספר המורה חדווה הראתה לנו איך עושים הנשמה  מפה לפה היא לא נתנה לנו לנסות  כי היא אמרה שאנחנו רק עולים לכיתה ז'  , ואני  לא הסכמתי , זאת לא נראית לי בעיה ואם התינוק הזה  לא נושם אני  אנשים אותו  אוכיח לחדווה שאני מספיק גדולה גם בשביל זה ! 

 אז התקרבתי אליוובדקתי אותו לא ראיתי תגובה .. אפילו העפעפיים שלו לא זזו ואז שמתי את האוזן ליד הפה שלו כדי לראות אם אני שומעת נשימות אבל לא שמעתי כלום ! ניסיתי להעיר אותו הזזתי אותו קצת מצד לצד והוא לא הגיב !.

ואז החלטתי לעבור לתוכנית ב' לבדוק דופק !

שמתי את שתי האצבעות שלי על הצוואר שלו וחיפשתי את הדופק .. אבל לא  הרגשתי כלום .. מוזר , בהדגמה , זה היה נראה ממש פשוט ..

עכשיו כבר נכנסתי כל כך חזק לעניין, שהחלטתי לקחת מראה ולשים מתחת לאף שלו כדי לראות אם יש אדים ,  (ראיתי את זה בטלוויזיה) אז חיפשתי את המראה הקטנה של אמא וכאשר מצאתי שמתי אותה מתחת לאף שלו וראיתי משהו אבל לא בבירור.. אז החלטתי להזיז אותו קצת עם האצבע רק קצת.. רכנתי מעליו ..

פתאום הוא פתח את העינים! ואיך שהוא צרח !בקולי קולות! כל כך הבהיל אותי .. יחד איתו גם שמעתי את הדלת נפתחת  היא עמדה שם , השכנה , כולה מבוהלת .. " מה את עושה לבן שלי " משוגעת "! מה את מנסה להרוג אותו? ? " היא קפצה עלי הזיזה ודחפה אותי , כמו לביאה שמגוננת על הגור שלה

"אני לא מאמינה שסמכתי עלייך ! איפה אמא שלך אמרתי לך לקרוא לה אם את לא יכולה לבד ! " ירו שתי עיניה לעברי בקול חזק  , אמא התעוררה משנתה  שלה בבהלה ונכנסה לסלון "אביב ! מה קרה ? מה עשית עכשיו ! "

היא ניסתה להרוג לי את הילד !אמרה השכנה  והביטה בי כמו שמביטים ברוצח ללא מצפון  . " לא אני .. אני .. רק .. " ניסיתי לומר משהו , אבל לא כל כך הצלחתי .. הבטתי על אמא , עינה היו זועמות , מה שחלף לי בראש באותו הרגע זה איך כל חיי הולכים להתנהל בין ארבעת קירות החדר שלי.. והעניים המאוכזבות של אימי .ריתוק לכל החיים ! חשבתי ...

אני חייבת לעשות משהו ואז פלטתי :  "  מה את רוצה ? בסה"כ הצלתי לך את הילד !הוא היה מת .. הוא לא נשם ואני עשיתי הנשמה מפה לפה .."  

 מה ? הילד לא נשם .. מה זאת אומרת לא נשם ?? ? 

" אני אומרת לך .. אני .. בדקתי .. לו את הדופק.. והוא לא נשם .. ואז אני.. אני..  ניסיתי לבצע לו , כלומר ביצעתי לו הנשמה  מפה לפה .. והוא התחיל לנשום .. אני .. הצלתי לך את הילד .. שיקרתי .

אמא הביטה בי .. איך את יודעת לעשות הנשמה   מפה לפה?  .. "תשאלי את המורה חדווה,  לימדו אותנו בבית הספר .."  

אמא הביטה על השכנה ואמרה , " טוב תראי ... כדאי שתיקחי את הילד לרופא ותבדקי מה הבעיה ..ולמה הוא לא נשם אולי הוא אסמטי ?  "

."כן בוודאי אמרה השכנה " והמבט שלה השתנה.עכשיו .. העיניים המכווצות והאישונים הקטנים התרחבו כעת וזה  הפך למין מבט כזה שיש למישהו שהוא מקבל מתנה  ... היא קפצה עלי שוב , אבל הפעם חיבקה אותי חזק( זה היה כואב  בדיוק כמו הדחיפה ...)

"אוי אני כל כך מצטערת ...את הצלת לו את החיים ..."  הרגשתי חום מציף את גופי  הסמקתי כל כך , מבושה , מהחיבוק או מהשקר אני לא יודעת ממה קודם .

היה רק חסר שהיא תזמין את כל העיתונאים של גלגל"צ והטלוויזיה לעשות עלי כתבה !

הסתגרתי לי בחדר שבוע ימים ,עשיתי לי ריתוק עצמי  מבית הספר ומיד לחדר ..התביישתי לראות חברים התביישתי להיפגש עם הילדים האחרים ואפילו לא פגשתי את ליאתי מהכיתה ולא ישבנו לעשות את העבודה ביחד . התחמקתי ולא הזמנתי אותה אלי  ..

אמא לא הבינה .. היא כל הזמן אמרה שילדה גיבורה כמוני צריכה להתגאות במה שהיא עשתה ושאני פיקחית מאוד ביחס לילדה בגילי .. .אבל לי זה אפילו  לא החמיא , אני  לא הרגשתי טוב ,אני בשלי ממשיכה בהסתגרות ..

"אביב מה קורה לך? היא ישנה ! את מוכנה לעזוב את הילדה ? למה את בודקת לה את הדופק  ?.."

 אמר נועם והביט בי בתדהמה

יומיים שלשה לאחר הלידה של נעמה התחלתי לסגל לעצמי מין טון ציני כזה שלא הכרתי קודם ואני מוצאת את עצמי משתמשת בו לעיתים די קרובות עם נועם בעלי .. "בעלי היקר  אתה לא חושב שלא יקרה שום דבר נורא  אם אבדוק לה דופק ..היא לא נראית לך שקטה מידי ?"

ברור שהיא שקטה זה מה שקורה שישנים  ! נזף בי , .. אני לא מבין מאיפה זה מגיע .."

טוב.. טוב אמרתי אז תעשה לי טובה ותרגיע אותי , תבדוק לה פעם אחת לפני שאתה הולך לישון בסדר?

את הדופק של נעמה המשכתי לבדוק פעמיים ביום עד גיל ארבע או שלש , הייתי בכוננות מתמדת להציל אותה במקרה שלא אשמע אותו ,  כל פעם ששמעתי את הדופק המהיר שלה פועם בגוף הקטן שלה  חשתי הקלה עצומה...

נעמה הייתה ילדה שקטה לא מהתינוקות שבוכים כל הזמן ואיכשהו זה תמיד הפריע לי .

"קיבלת מתנה ילדה שלא צורחת כל רגע"  .אמר לי  נועם תכופות . הוא לא הבין אותי הוא חשב שזה סוג של דיכאון אחרי לידה או חרדה או כל מיני כאלה מונחים שהוא אוהב לאבחן  במטופלים שלו ..

העדפתי שהוא יחשוב כך מאשר לספר לו,  פחדתי שאמא שלי או מישהו אחר .. ידבר על זה  על התינוק ההוא של השכנה , התינוק השקט שלא נשם ..

כי למרות שהוא נשם , תמיד זכרתי שהוא לא ..

 ולמרות שלא הצלתי אותו  איכשהו תמיד זכרתי שכן...