מסמך מימי קדם

אני כותב לך משמע אני קיים והצלחתי לברוח מידו המשתלחת של אביך , ראשי עודנו על כתפיי, מחכה ליום בו שוב אוכל להיראות בסביבתך, אך נראה שהיום הזה כבר לא יגיע , בת מלך יקרה תדעי שאוהב אותך לנצח תדעי שגם אם אצטרך להנשא לבת חוואים כמותי כי זאת הדרך בימנו , אוהב אותך לעד ולעולם לא אשכח את אותם הלילות בפרדסים בהם תנינו אוהבים לאור הלבנה.

את זוכרת את השירים אותם דיברתי באוזנייך כשאמרת למלך כי יצאת לרכוב על סוסתך פרנצ'נסקה בשדות? זוכרת את היום בו נשקתי לך לראשונה בספסל העץ אותו בניתי בגן אביך? אני זוכר. ולעולם לא אתן לזה ללכת ממני.

הייתי בודד כמעט שלושה עשורים עד שפגשתי בך כו בודד עד כדי כך שהיגון הפך לעלטה בתוך עצם קיומי חשבתי שלעולם לא אדע אותך לפעמים שקלתי לשים קץ לחיי, כי מהם חיים ללא אהבה? אהבה שכו יתומה מפיתרונות וסיבות למהותה.

את היום בו מבטנו נפגשו לראשונה אנצור עד לתום תפקידי בעולם אני זוכר את היום ההוא כצביטה חדה כשבודקים עם הכל אמיתי ואין זה חלום, היום ששלח אותי ליקום אחר והפך אותי לשפוט בידי האהבה למענה אנשים מוכנים ללכת למוות.

מבקש ממך יקירתי בת המלך אל תכעסי על עצמך אל תשנאי את אביך הוא כל שהוא היה מיום היולדו וכך ישאר עד העט בו העולם ישתנה , אני חש בעמקי  נשמתי שהעולם לא ישאר כך לתמיד וכי נגלה דברים חדשים והעבדים לא יהיו יותר לעבדים , אנא ממך למדי את ילדנו להיות עצמאי למדי אותו ללכת בדרך הישר ולעולם לא בדרכי הדיקטטורים .  

אפילו כשאמרו עובדי החצר כי זה לא יותר מסתם סיפור עצוב הם תיארו אותו כאגדה והיו בה נסיכה ועובד אדמה ולמרות שהיינו שבורים בסיפורים,אלה היינו חיים, אז מה שהחיים לקחו את כל הזדמיונותינו? אז מה שמצאנו עצמנו

שתויים בין תקוות?

 ידענו אהבת אמת,

 ידענו לאהוב.