חזרה ליצירות
שירים

אמא -חורגת

ללא שם | (16/01/2008 13:51) | 96 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
הי אמא.
רציתי לכתוב לך מכתב, אולי להכניס אותך לקצת פרופורציות
זוכרת אותי בגיל 3? שיער חום בהיר מקורזל, עניים ע-נ-ק-י-ו-ת כחולות- כחולות?
זוכרת את המילה הראשונה שהצלחתי לקרוא?
זוכרת את הפעם הראשונה שחטפתי מכה חזקה, והתגברתי, ולא בכיתי?
זוכרת את כל הימים, כל המבחנים, כל הציונים שהיו מוצלחים כל כך?
קצת קשה לי להאמין...
כי כל פעם את טורחת להזכיר לי את
כל הפעמים שנראיתי נורא
כל הפעמים שהייתי רעה
כל הפעמים שבכיתי בקול
כל הפעמים שנכשלתי בלימודים
 
אז כן אמא. אני מודה. אני לא מושלמת. אף פעם לא הייתי ואין לי ציפיות, אבל גאד דאמט, מתי בפעם האחרונה אמרת לי איזשהי מילה טובה סתם ככה? מתי תפסת אותי באמצע המסדרון וכיסית את הפנים שלי בנשיקות כמו בגיל 3? את יודעת היום מה אני אוהבת לאכול, ללבוש, או לדבר עליו?
את בטח תוהה מה אני רוצה, מה עובר עלי ומה נזכרתי פתאום?
אז ככה:
אמא
כפי שבטח שמת לב- התבגרתי. אולי לא כמו נחמד כמו ירון או הודיה, אבל מצד שני, לא היתה לי התבגרות כמו שלהם.
בהתחלה-זאת היתה עדי. מדהים- ילדה חולה במיוקרדיטיס- מחלה איומה שכמעט הרגה אותה וגרמה לה לאבד כיליה, ולאבא לתרום את שלו.  אמנם חלפו מאז כמעט 6 שנים, אבל עדין, זה הדבר הראשון שאת מדברת עליו בפני זרים.
בהמשך-החתונות של יאיר וירון והולדת הנכדים שלך, האחיינים שלי- חמודים, חכמים, יפים.
והופ- עוד פרט בלקסיקון הגאווה המשפחתית שלך.
בשלב הזה רק התחלתי לחוש את החוסר צומ"י שכל כך רציתי.. התחלתי למשוך אלי אותך ואת אבא בצורה לא נקייה.
אחרי כן- חגי גדל, נהיה חכם, כיתה א' מחונן! איזה יופי! איזה יופי! ירון מקבל את ה700 בפסיכומטרי והודיה את ה680 איזה חכמים!! והרכילות שלך שוב חוגגת
ואני- רק לא להזכיר אותי. אחרי שתייה, עישון,ופירסינג בבטן- רק לא להזכיר את הכבשה השחורה, היא לא שייכת.
עכשיו- הודיה מתחתנת, בת ראשונה! איזה התרגשות! קטלוגים של שמלות כלה בצורת עוגת קצפת או שעון חול, טבעת יהלום ב5000 שקל, כבר סגרו על אולם, קייטרינג ותסרוקת בלילה של האירוסים, וכל היום סובב סביב טעימות, מדידות לשמלה וחנויות רהיטים.
ואני- סיימתי.
את ההתבגרות סיימתי בגיל 15. 3 שנים פחות ממה שאני אמורה.
אבל
עכשיו לפחות את יכולה להראות אותי קצת יותר, להוציא אותי מהמחבוא, אני כבר קצת יותר יפה (סוף סוף ישמור האל) ולכן קל להתגאות בחינניות שלי אחרי שראיתי שאת ואבא לא שמים אלי לב כמו שרציתי גם אחרי חשד להתאבדות, וסיימתי למרוד.
 
אמא.
כתוב בתורה "כבד את אביך ואת אימך" אני לא את, ולכן אני לא יודעת את הכמות שאת אוהבת אותי, אבל אני לא מטילה בכך ספק. הוכחת לי כמה פעמים שאכפת לך ממני, למרות שיום אח"כ רבנו. אני אמשיך לאהוב אותך, גם כשתגלי על הדברים שהסתרתי, שאני מסתירה ממך, אני מכבדת אותך . אני אוהבת אותך
רק רציתי שתדעי. למקרה שהיה לך ספק.

תגובות

חזרה ליצירות