דיאלוג עם מתנחל

הבטתי בחברי עוד משנות ילדותנו, החלפנו אינפורמציה במילים חמות, ואז אמר לי איה מקום מגוריו.

       -    "אז מה", טפחתי לו על השכם, "גם אתה מתנחל, אה?".

-          "כן", השיב.

-          "ממתי?"

-          "עשר שנים בערך".

-          "אני לא זוכר שסבלת פעם מחסרון כיס", אמרתי בקריצה.

-          "כלומר?" לא ירד לסוף דעתי.

-          "נו באמת, רובכם שם בשביל פתרונות כלכליים לא?"

-          "דווקא לא".

-          "אני מכיר לפחות חמש משפחות כאלה".

-          "כמו איזה?"

מה הוא מתמם כל כך, חשבתי, והשבתי כשאני הוגה ומדגיש כל אות "כאלה שהממשלה מסבסדת".

-          "אה!" הוא הבין סוף סוף. וזה מה שיש לו לומר? חשבתי והרגשתי את המתח המתוק הזה גואה ועולה בי.

-          "תגיד", אמרתי בשקט מעושה, "אתם רגועים שם, מה?"

-          "בדרך כלל כן". ענה בשקט.

יופי, סיננתי לעצמי, הם רגועים שם, איך לא, הרי הבן שלי הולך לשמור עליהם!

-          "אתה יודע מה", כבר לא הסתרתי את הטון הכעוס שלי "חשבתם על זה שאתם נטל על החברה?"

-          "מה?" שאל, המבט המופתע שלו הקפיץ אותי. כאילו שהוא לא יודע זאת.

-          "אתה הרי יודע שאתם נטל על החברה הישראלית", אמרתי והוספתי נחרצות, "גם כלכלי וגם בטחוני!" .

-          "למה אתה חושב כך?" מה הוא משחק אתי, לעזאזל.

-          "למה הבן שלי צריך לשמור עליך?!" הטחתי כנגדו, שמח שסוף סוף אמרתי מה שעל לבי.

-          "תגיד", הוספתי, "זה הוגן? שחיילים שלנו נהרגים כדי לשמור עליכם?"

-          "גם שלנו", הפטיר, "עליכם". השיב לי בשלווה שהחלה להוציא אותי מכלי. ואני כבר אינני מסוגל לשתוק. אבל הוא מעז לחייך אלי:

-          "תגיד איפה הבן שלך משרת?"

-          "אוה, הוא מ"פ בצנחנים". אמרתי בגאווה. "הוא משרת באיזור שלכם". יופי, חשבתי, עכשיו שייראה כמה אני מקריב למענו ולמען כל המתנחלים האלה, שמחתי בלבי.

-          "מה שמו?" שאל ומיד הוסיף , "אה. רגע רגע, שוורץ, סרן שוורץ, לא? זה הבן שלך?!" אמר בהתפעלות.

-          "כן, גדי". ההתפעלות שלו החמיאה לי. – "מה, אתה מכיר אותו?"

-          "שמע, יש לך בחור כארז, מסור לו דרישת שלום", אמר

-          "מה..."

-          " מהמפקד שלו". קטע אותי

לפתע חייך אלי, והוסיף:

-          "למה שלא תשאל אותו את כל השאלות ששאלת אותי?"

החזיר לי טפיחה על השכם ופנה לדרכו.