סוף הדרך

מתחבא מאחורי עץ,

אך צלי מגלה אותי.

ממשיך לרוץ, רץ רחוק.

מרים את ראשי אל על,

נושם בכבדות, ורגלי

בוגדות בי בשתיקה.

דמעות בעיני, ותמונות

עוברות בראשי אט אט.

הם משיגים אותי, הם מהירים.

אני מאט, זה רע. לעזאזל!

פונה אל החושך, לא לוקח

את הדרך השנייה.

לא מהסס וקופץ מעל גיא.

הזיעה מתנפצת ברוח הקלילה,

וערפל מטשטש את עקבותיי.

אבל,

 הם משיגים אותי.

נופל על רגלי, קם וממשיך לנוע.

ממשיך לרוץ, אל הלא נודע.

פוגע באבן, מתגלגל ומכוסה כולי

אדמה. נושם ומנצל את שניות

העצירה. רעש, הם פה, מתחבא.

שתיקה, אפילו הרוח נמנעת לדבר

עם הלבנה.

ריח חריף חדר לאפי, הם מתקרבים.

דמותם כשל המתים, לא מצלמו

נבראו.

פסעתי לאחור, ובצעדים שקטים,

המשכתי לנוע אל מסלולי.

אבל,

רץ, ממשיך לרוץ, הם משיגים אותי.

הם בעקבותיי.

ריח הדם משגע את דעתם,

צמאים הם לנשמתי.

בשאגת הלילה, ממשיך לנוע,

ישות בלתי מובנת נוצרת בתוכי,

והיא פורחת.

זה לפני, תהום עמוק, הדרך למטה,

מאוד ארוכה... אבל יש רק דרך אחת,

תקווה אחת...