דלתות מסתובבות

אילו יכולתי להתחיל מחדש,

הייתי, אולי, קצת יותר נעימה.

לא הייתי נותנת לכל איש מקש

לטלטל את מוחי, ולהופכי אלימה.

אילו יכולתי לשנות את הכל,

הייתי רוצה להתבודד קצת יותר.

הייתי דואגת שליבי לא יסבול,

לא הייתי רוכשת ידיד או חבר.

ואם (אז כבר) באותה נשימה,

הייתי חוזרת לנגן בפסנתר.

שרק התווים ילוו מנגינה

וישלימו (רק בה!) את כל מה שחסר.

הייתי שוקעת בתוך הסתגרות

של שירה ובדידות, רק אני לבדי.

אך בעצם תהיה זו ממש יהירות,

כי אם ככה אחיה-מה יהיה עם עדי?