שירים

נוצת יונה

 
ישובה רכונה כמעט
למול דף נייר בוהק
נוצת קולמוס אוחזת בידה
קסת דיו לצידה חושבת על
המילה שתכתב
זו שתאמר את שבליבה
מילה אחת שעלולה לעצב את השאר
הרגעים שנותרו עד למילה הבאה
שתאמר או לא
זו אשר כה מתקשה לומר לו
את שבליבה חשה כזקן ממאה אחרת
כל העולם על כתפה רובץ
מכופף קומתה מנמיך את עצמתה
מכבה את האש שבליבה
וכולה אי נחת על עצמה
על כי לטוב ליבה נותנת לשלוט בכיפה
אוחזסת בקולמוס בחוזקה
והמילה עדיין לא נכתבה
לא שכן עדיין לא נאמרה וכנראה לא תאמר
חושבת עליו ישוב לו בביטחה בכורסאת הארצי שלו
בטוח כי העולם מלא באור עבורו
אינו מבחין בכאב אשר עיניה משדרות
הן הבטחת לה שתניח תלך לדרכך
שמבין אתה את הצורך שלה להבנות מחדש
וממשיך אתה למרוח את הזמן
ברצועות המסטיק שלך
למשכו עד בלי די
ואינך מביט בעיניה הכלות המביטות אל החלון
מיחלות ליציאה לחופשה לרגע של עדנה
ומביטה היא בקולמוס
ולא לא כותבת את מילותיה
ליבה מלא כל כך אך אינה יכולה לשגר את חיציה
ואתה מעמיד פני בת יענה
טומן ראשך בחול - לא קורה דבר הכל יעבור
ואת שיגרת הנוחות שלך למתניך חגור
והיא תוותר נטולת חיוך
חסרת אושר וחיבוק
בודדה אוחזת בקולמוס
ואינה אומרת מילה
מוקדש לנשים שלא אומרות את שבליבן וממשיכות  וממשיכות  עד שלבסוף אומרות

תגובות