חזרה ליצירות
שירים

איזבל

אדם קדם | (15/02/2006 22:53) | 163 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
בשדות המוחות
> והמלחמות
> בסוף הפיתולים
> בתום הערטולים
> צמחו הפקעות
> לעיגולים
> ללא כללים
> מוגדרים
> בכלי המשחק
> השחוקים
> ערוכים
> למהלומות
>
> סוס נופל
> ורץ מועד על שריונו
>
> בזיונו וזינו
> צריח אחרון
> בפאתי החומות עוד
> נותר על תילו
> אבניו המסותתות
> עוד רגע יעקרו
> מתחתיו ואין פליט
> מקורותיו
>
> מלכה לבנה
> אל נוכח שחורה
>
> בשמלתה ההדורה
> תזעק ותקרא
> תרועות
> שברים
> פחדיה בעינייה
> כאחת השפחות
> הסרוחות
> שהיו מאז ותמיד
> בעינייה
> המאופרות
>
> עת יעלה העם
> על מלכותה
> המלך ימות באישון לילה
> ראשון
>
> המלכה תמות
> גם היא לעת ערב
>
> בעלה ראשו הערוף
> ינשא בתנועה מרהיבה
>
> פרש או רץ חמוש
> יתקע בדגל חדש
> את הראש
>
> סימן ברור
> לסוף הכיבוש
>
> מחוץ לארמון
> איש לא שמע
> את ההמון
> עת בלילה האחרון
>
> קולות הנשף
> מראות רשף
> עיניים ומיציי שפתיים
> מתק נקביים
> נעגבים
>
> הייה ממתין בחוץ
> שריון
> שר המלחמה המחוץ
> בשעה ובלילה
עלה על החומות
> ההמון
> עת מיטת האפיריון
> חרקה בתנודות נקביה
בזקפת מלכות
>
> ולא ראו היא והוא
> רחש זעם העם
> בחוץ צר ולא עצר
>
> הרצים עוד חירפו גופם
> עד רפיון אופיים
> וההמון
> פרץ השערים
>
> מה את עוד חושבת
> תפלי על חרב
> או תכרכי חבל
> לצוואר לעת ערב
>
> שתי ברירות למזימות
> אחרונות
> ואם לא כך
> אחרות
> תמותי
> מיד ההמון עת יפרע
> מצהלות והימנון
>
> אין רחמים
> בלב עמים
> הם זוכרים
ילדיהם המתים
> בשדות
> את השוטים
>
> והנוגשים שאחזו בידהם
> בעקרבים
> והמסים
>
> הם משספים גרונות
ומשלכים גופות
> לחיית השדה
עודך חושבת
> במחשבות ושכיבות בהמות
> בשעה ששפחות רקמו שמלתך,
> ומסכו על שולחנך היין
> והיה מונח מזון מלכות
> הבא מבעתת המקות
>
> כמה עפו נפשות
> ללא כנפיים לשמיים
>
> לאסוף חלב ציפורים
> פירורים פירורים מעל עננים
> להרוות בך תאוות
> גם הרגליים הזבות
>
> הרמוסות נדרכו
> בתוך שכר החביות
> והפרטים פשוטים
>
> עת לכל זמן והזמן
> ימוט רגלייך
> בנפול שומרייך
> כך גם החומותייך
>
> היי נופלת גם את על חרב
> כרכי החבל לצוואר
> אל תבקשי רחמים
> הם זוכרים לך הכל יום
> ביעותי חלום
>
> הם עוצמים
> ידם ופותחים לכל
> אוצרים חסדים
> משתמטים ממראות
>
> או לראות חיים
> מלך מת ומלכה
> מנוחתם נחמתם
> בעינייהם נחלתם
>
> תבוא מידם
> גופות מלך ומלכה
> מצחינים בשדות
> וחיית הנבלות תולשת
> בבשרם ונושרת התולעת
> בין לסתות
המפצפצות בעצמות
>
> רחש מנגינת קולות
>
> גם בכאלה יש עיתים רחוקות
> עונג קולות
> ישמעו ככינורות
>
> היית מלכה ומלך ומלכות
> עכשיו את נבלה
>
> את חסד ההמון
> האחרון אינך רואה
>
> כיצד גופך מתכלה
> ברחמים רבים
מלסתות חיות
> והשיניים חדות
> שלא כמעשייך
שהשלכת אותם חיים
לכלובים והיו נטרפים
> חיים
>
> מאז ומתמיד היה ההמון
> שופע חסדים ורחמים
רבים
> גם שהיה משסף גרונות
>
> ומשליך גופות מלכים
> ומלכות על שמלת הכלולות
>
> לעופות השמיים
> היה מותיר ניקור העיניים
> בשעה והם מתים
>
> כליל של חסדים



תגובות

חזרה ליצירות