"זה לפחות השקיע, הפעם זה יהיה בסטייל" , חשבה אסנת בהיכנסה ללובי המפואר של המלון וניגשה לבר המשקאות, מקום בו נדברו להיפגש. הוא ישב על הכיסא הגבוה לוגם מכוס ויסקי שבידו, הבחין בה וסקר אותה במבט של הערכה בשעה שהתקרבה אליו.
אסנת שמחה שלבשה את השמלה הכחולה הצמודה בעלת המחשוף הנדיב, המבליטה היטב את גזרתה הנשית השופעת; אמנם הוסיפה מספר קילוגרמים בשנים האחרונות, אך עובדה זו תרמה להדגשת נשיותה הבשלה, והגברים ידעו להעריך היטב את חמוקיה ואת רכותה העוטפת.
היא התיישבה על הכיסא לידו והוא הזמין גם לה משקה לאחר שבירר מה ברצונה לשתות. "השולחן שלנו יתפנה בעוד כ-20 דקות" הודיע לה והתעניין כיצד עברה הנסיעה ואם היו פקקים.
היא ידעה ממפגשה הקודם איתו שהוא איש נאה למדי,כסוף שיער, בעל חזות אינטלקטואלית ושמחה לראות שגם הוא השקיע בהופעתו, לבש חליפה בגוון חום ירקרק, חולצה בצבע קרם ועניבה תואמת. הוא הדיף ריח אפטר-שייב משובח ואסנת הרהרה שזאת תהיה חוויה מתקנת אחרי ההתנסות מלפני חודש, כאשר הריח הדומיננטי של החייל היה ריח הזיעה של גופו.
מפגש ההתוודעות שלהם ביום ראשון של אותו שבוע היה קצר ותכליתי; הם נפגשו ב-5 בערב בבית קפה לא רחוק ממקום עבודתה, שתו קפה בצוותא ושוחחו על מזג האוויר ועל הקאסמים בשדרות, שהפעם נחתו על בית מגורים. אך בעיקר סקרו זה את זו במבטים של שביעות רצון, ובסיום המפגש בקצר החליפו מספרי טלפון נייד. הוא יצלצל,אמר, להודיע לה על המקום והשעה.
את שאר הפרטים הם קבעו כבר בשיחה באינטרנט: אם המפגש המוקדם יוכתר בהצלחה, אזי יפגשו ביום חמישי הקרוב לפגישה אחת יחידה. בלי שמות ובלי שום פרטים מזהים. אלו התנאים שהתנו לשביעות רצונם של שניהם, כמסתבר.
היא זוכרת במורת רוח את החייל שניסה לסחוט ממנה בטלפון פגישה נוספת חרף התנאי שהעמידה מראש, במחמאות מפוקפקות,בוטות וגסות רוח: "את כוסית אמיתית, זיון כזה עוד לא היה לי, אישה בשלה עושה לי את זה", מילים שהעלו סומק בלחייה, והיא הבהירה לו בלשון שלא משתמעת לשתי פנים שלא יטריד אותה יותר. ואמנם התפתתה לכך; היא זכרה את גופו הגברי השרירי מתחת למדיו המאובקים – אמר לה שהגיע ישר מהבסיס ולא הספיק להחליף בגדים – והיא בקשה ממנו להתרחץ קודם, אך משהחלו להתנשק, הדברים התפתחו במהירות: הוא קילף מעליה בתנופה אחת את השמלה הקטנה שלבשה, הדף אותה על המיטה, והיא צפתה בו פושט בזריזות את מדיו, ראתה את זקפתו המרשימה מותחת את קידמת תחתוניו שלובנם היה מוטל בספק, ואז ניגש למיטה והפך אותה בתנועה פתאומית עם הפנים בתוך הכר. היא זוכרת בהתרגשות את עוצמת האביונה שחוותה, לא היה משחק מקדים מלבד הסטריפטיז הקצר שלו, אך זה הספיק להביאה לריגוש שיא, והוא חדר אליה מאחור בנוקשות, כשריח זיעתו החמצמצה מגביר את תחושת הזרות ומעצים את החוויה. הם התעלסו כמעט ללא הפסקה בשעתיים של המפגש, אונו הצעיר לא ידע שובע, והוא הוכיח לה שמסוגל להיות גם עדין וקשוב חרף גילו, כשלשונו הרגישה הרטיטה את קרביה וגופה פצח בסדרת התרוננויות שכמותה לא ידעה שנים.
אך כשלחץ עליה בשיחת הטלפון להסכים לפגישה נוספת, הייתה אמנם תקיפה בסירובה, כי הבטחה היא הבטחה, אך היא עשתה זאת בלב כבד, כי הפיתוי, במקרה שלו, היה גדול, למרות מלון הפשפשים שלקח אותה אליו.
הגבר שישב לידה כעת על הכיסא המוגבה של הבר, הרהרה תוך כדי לגימה מהמשקה, לא ילחץ למפגש נוסף, גם הוא, כמוה, וודאי לא ירצה להסתבך: הגשמת פנטזיה חד פעמית ושלום ולא להתראות.
זהו קו האדום שסיכמה עליו עם בעלה. זה התחיל לפני שנה בדיוק, כשהגיעו לפרשת דרכים ביחסיהם : הילדים עזבו שניהם את הבית, נופר לומדת בירושלים, עומר בצבא, ופתאום נפער חור בשגרת חיי משפחתם ודברים שקודם טואטאו מתחת לשטיח , החלו לצוץ,וביניהם השחיקה בחיי המין שלהם. הם נקטו בפעולות רענון, יצאו לצימר בצפון בחורף והתעלסו על שטיח לפני האח המבוערת, נסעו לחו"ל למקומות רומנטיים, אך משחזרו, שקעו שוב באותה שיגרה משמימה. לפרק את החבילה לא התכוונו שניהם; היה ביניהם קשר חברות אמיץ, הערכה הדדית וחיבה רבה, בהחלט אהבה לפי כל המושגים, אך השעמום במיטה הזוגית נגסה האהבה הזו בכל פה. ואז הוא בא בהצעה : יום חמישי, פעם בחודש, פרטנרים מתחלפים למפגש בודד, בלי מעורבות רגשית. אך ורק מפגש אחד – זה התנאי, כי יותר מזה, זה כבר רומן, זו בגידה. ותנאי נוסף- אין להחליף חוויות ביניהם, לא יהיו בבית שום דיבורים על הנושא. וכמובן, איש לא יידע על כך מלבדם.
היו לה לאסנת, במשך השנה הזו,מפגשים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות- היה גם אחד שהבריז לה, הודיע ברגע האחרון שהוא מעוכב בעבודה. הכירה מגוון של גברים מכל הסוגים, גילאים ומעמדות שעוררו את סקרנותה ודמיונה, כי בעלה היה הגבר היחידי שידעה עד אז.היה ביניהם משורר יהיר שדיבר עברית נמלצת ודקלם לה במיטה שירי זימה , היה צייר עם אצבעות מוכתמות בצבע וג'ינס דהוי ומלא כתמים אף הוא, והיו אחרים. המפגשים החד חודשיים האלה העשירו מאוד גם את חיי המין שלהם כזוג והם חוו פריחה שלא ידעו מאז ראשית יחסיהם.
בינתיים הודיעו להם שהשולחן במסעדה מוכן והם התיישבו במקומותיהם. היא העריכה את ההשקעה של יוחנן הזה –זה השם שמסר לה (היא ידעה שאין זה שמו האמיתי כפי שגם היא לא הזדהתה בשמה), כי האחרים שפגשה לא תמיד דאגו להאכילה או שהסתפקו במנת פיצה או שווארמה בפיתה. הוא סיפר לה שהוא איש עסקים, עוסק ביבוא-יצוא והיא אמרה לו שהיא מורה לספרות בתיכון
(מה איכפת לה, תמיד תוכל לפטפט קצת על ספרות אם יתעקש, היא הרי מרבה לקרוא). הארוחה הייתה אנינה והיא התפעלה מנימוסי השולחן שלו, מזג לה יין והתעניין אם המזון לשביעות רצונה. אף דחק בה להזמין קינוח, אך היא סירבה. גבר עם קלאסה, חשבה, נראה איך יהיה בין הסדינים.
הם עלו לחדר בקומה העשירית,חדר יפה הנשקף אל הים והיא התיישבה במרפסת והדליקה סיגריה. הוא לא האיץ בעדה (היו כאלה חסרי סבלנות שממש דחקו בה להיכנס מיד למיטה, כחוששים לבזבז זמן יקר ששלמו עבורו). הוא נעמד לידה על המרפסת והצביע על סירות הדייג שחוזרות אל הנמל עם רדת הערב.
היא מעכה את הבדל במאפרה ונכנסה לחדר והוא אחריה. פתח בסדרת נשיקות וליטופים, כה שונה מהחייל הפראי מלפני חודש, כאילו חייב לרכך אותה קודם, לשכנעה שתסכים למעשה האהבה. היא הייתה קצרת רוח אך לא רצתה לפגוע ברגשותיו ונתנה לו לפעול בקצב שלו. הוא הפשיט אותה בעדינות, מנשק כל חלק שנחשף מגופה ומשסיים, התפשט בביישנות, מחוץ לטווח ראייתה, נשכב על המיטה והתכסה מיד בסדין. אסנת הרגישה שהוא מצפה ממנה להכתיב את הקצב, הסיטה את הסדין והתבוננה בגופו. הוא נבוך ואפילו הסמיק
והיא ראתה גוף שמור היטב למרות גילו- היה בגילה או מבוגר קצת ממנה לפי התרשמותה. בטנו שטוחה למדי וכתפיו רחבות, כנראה עוסק בספורט, חשבה.
היא רכנה ונשקה לבטנו באזור הטבור והרגישה על שידה השמאלי את לחיצת אברו המזדקף. חשה התעוררות בחלציה ופיה המשיך לסייר במורד בטנו – כשהטלפון הנייד התחיל להשמיע מתוך תיקה את "פור אליסה".
אסנת נשאה את ראשה, ראתה את הבעת העונג שעל פניו מתחלפת ברוגז ואת אברו צונח באחת. היא קמה מהמיטה, משכה בכתפיה בהתנצלות,הלכה עד השולחן והוציאה את הטלפון מתוך התיק.
" כן, עומרי"- הוא שמע אותה אומרת ואחר-כך שותקת בזמן שהקשיבה.
"זה חייב להיות עכשיו?" – שוב הקשיבה.
"את זה אתה צריך לשאול את אביך, אני לא יודעת."
היא חזרה למיטה,הסתכלה על הגבר ששכב שם כעוס וידעה שהמפגש הזה כבר אבוד. היא הושיטה לו את הטלפון:
"זה בנך, יש לו עניין דחוף שלא סובל דחוי"
"איזה עיתוי יש לילד הזה,זו הפעם השניה שעושה לנו את זה" לחש לה לפני שקרב את המכשיר לאוזנו. ואז, בקול רם:" כן עומרי..."
©
