"וַיִּמְצְאוּ, אֶת-אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, וַיָּבִאוּ אֹתָהּ, לַמֶּלֶךְ. ד וְהַנַּעֲרָה, יָפָה עַד-מְאֹד".
בראותה את שיירת הפרשים המתקדמת לעבר חוות אביה אשר בשונם, הביטה על שיירת הרוכבים בסקרנות, עומדת על מקומה, נושאת את פניה כלפי האיש נשוא הפנים בראש השיירה.
נשוא פנים, גופו הצנום והרזה היה ההפך מפניו עטויי הסבר שזקן מעטר אותם. הוא משך את זוויות פיו כלפי מעלה בהבעה רכה של חיוך, כך נדמה היה לאבישג. חיוכו הביע שביעות רצון מול יופייה שסנוור אותו. היא ישבה ליד חוות אביה, רועה את צאן מרעיתו. לידה, פסיעות קלות ממנה, ליחכה את העשב עז לבנה שלא כחברותיה העיזים שעורן שזור וזרוע כתמים ונקודות בצבע מנוגד לרקע, המשתובבות ומטפסות נעות ומתקדמות כלפי מעלה, עוברות ממקום למקום , מטפסות על הסלעים מתחת לעצי הזית והתאנים, וגם עצי חרוב עבותים שענפיהם נשרכו עד האדמה הסלעית, "ללה" העז העדיפה את טריותם של צמחי החובזה, העלים העסיסיים על פריים הבשל שנאספו אל תוך תרמילה של אבישג, כדי להביאם לאמה שתבשל מרק מהביל וריחני.
הַמִּנְשָׁר שהחזיק בידו, היה גדול דיו ואותיותיו מְעֻטָּרִים בסימנים המייצגים את בית המלוכה, מפורטים בו מטרת בואו עם משלחת המלך.
"וכי בכל הארץ לא מצאתם ולו נערה אחת במקומי"?
ואז תאר יואב בן צרויה את דברי השבח ששם לו בפיו אדוניה בן חגית, על עתיד אידיאלי הנוצר בדמיונו של אדונו, כי לו מגיעה מלכות בית דוד, עד לימים אלה, המלך דוד לא אמר דבר.ואדוניה ראה אוֹתַך לפני זמן, הוא בן-חַגית יאמר ויבקש מאביו כי יארס לו את כלילת השלמות שלפנַי השוּנמית בשׂדה-שָלֵם, את הנערה היותר יפה בכל גבול ישראל ואיש לא שכב איתך כי בתולה את, ותּתלקח בלבו האהבה אלייך, והוא ביקש מדוד אביו כי יברכו.
והמלך דוד נהנה מטוב פניה של אבישג שמחממת את יצועו בצמרה החם של "ללה" העז. כשנרדם המלך, לקחה אבישג את העז למכלאתה, סמוך לחצר המלך. בעוד היא יורדת במדרגות לרחבת הכנסים והמשתים, השתוממה לראות את אדוניה בן חגית, זובח בהמון גדול עם אֶחָיו בני המלך ואנשי יהודה המשרתים בבית המלך, היא עמדה בחלק האחורי של הרחבה הגדולה, מקשיבה בהמולת ליבה את דברי הגברים שהסתודדו וצהלו משמחה, שזבחו צאן בקר ומריא לכבודו של אדוניה שהכריז על עצמו מלך.
אבישג טרם הכירה את כל באי ביתו של המלך, אף ששימשה כסוכנת ביתו, ככזאת בחנה היטב את תווי פניהם של הבאים במפתן בית המלך, את נשוא פניהם של יואב בן צרויה ואביתר הכהן, שעתה הילכו בין משתתפי החגיגות להמלכת אדונם אדוניה, העירו הֶעָרוֹתֵיהֶם באמירה ובהתבטאות המיועדת להפנות את תשומת הלב של הקהל הרב, ועשו את המקום כבשלהם.
על נתן הנביא ובניהו והגיבורים, שמעה מסיפורי המלך, שסיפר לה על אהבתו לבת שבע, על שבועתו לה שבנה שלמה ירש את כיסאו, ואחר כך תירץ את הפרידה הכואבת והמתוקשרת מבת שבע שלא בחלה בבחישת ידיה בתערובת הרכה והדביקה הזו כמו לשה את חייו כבצק חי ונושם, עד שלא יכול היה לשאת את נגיעתה בעניינים לא לה, והוא נשבע בידו בספר הספרים, ולא יכול היה לסגת משבועתו, היא ביקשה את כיסא המלוכה לבנה שלמה; את בנו לא ראה זה עשרים שנה, והוא נער עשוי ללא חת, חכם במשפטיו, שנון בהלכותיו, זאת סיפר לו נתן הנביא המשמש לשלמה מורה דרך לעתיד ושומר צעדיה של בת שבע. את אדוניה יפה התואר הוא אוהב.
"הוא אחיו של אבשלום עליו השלום, ולפי סדר ההתרחשויות בזמן, אדוניה צריך למלוך אחרי והנה אדוניה גדל ואיש יפה תואר הוא". והנה את בת שבע ראתה על סף ביתו של המלך דוד.
"מה לך כאן כי תליני על סף ביתו של המלך, מעבידי ונותן לחמי".
"זוזי מעל פני בתולה צעירה וחסרת מעוף, מאז שעזבתיו, איבד את שיקול הדעת והתחיל לעשות שטויות, השתגע,ואת רק עם עז יכולה לחמם גופו".
ואבישג, השונמית, משרתת, אֶת-הַמֶּלֶךְ, מחממת את גופו בצמרה של העז ללה, והמלך עומד על דעתו כי אבישג תישאר בחדר, לשמוע את דבריה של בת שבע. ובת שבע קדה לפני המלך דוד וגם בפני אבישג וללה היא קדה והמלך מתבייש באותה זנותית שבאה לבכות לו אחרי עשרים שנה של נתק.
" מה לך, מה ההצגה הזו לך"?
ובת שבע הביטה במבוכה על המלך, ואחר הביטה מסויגת באבישג ואחר כך בעז "ללה" שפערה בה זוג עיניה, גם היא פועה בשאלה.
"נשבעת בה' אלוהיך לאמתך, מי שהייתה אהבת חייך, כי שלמה בנך ימלוך אחריך, הוא ישב על כיסאך, ואגב אם לא ידעת, אז תדע עכשיו, כאן למטה ברחבה הגדולה, בה ניהלנו אתה ואני משתאות גדולים שהיו מנת חלקינו , עכשיו ברגע זה, אדוניה מכריז על עצמו מלך תחתיך וזובח שור ומריא וצאן לרוב".
והמלך הפסיק להתווכח, כבמטה קסם נשבע המלך שנית לפני בת שבע.
" אוי לאותה איוולת שהייתי עושה שנית, חזרי למקום מגורייך ואמרי לשלמה את בשורתי ושבועתי, כי הוא ימלוך אחרי".
ובת שבע קדה לפני המלך ולפני אבישג והעז "ללה".
"יחי המלך דוד לעולם, יחי המלך דוד לעולם".
רצה ברחובות הערים פורעת שערותיה ומיללת בקול נהי ושמחה מחוברות יחדיו את ברכת המלך
"חי המלך"
