מלודיית הכאב

די! מספיק!

נמאס ממעגל הסבל החוזר ונשנה -צעקות, קללות, מריבות, ועוד מגוון רחב של כאב נפש הרסני מלכת.

ליבי קשה מלענות, קשה מלשאת עוד את הרעות.

כאב חד פוקד אותי מעל, ברעש הלא פוסק ברקע הבית המקולל. בדמעות הנופלות לאיטן על מורד לחיי, אין תקווה אחת, לקוות שבכל  טיפה וטיפה יקרה נס ותפילתי תשמע.

אך היכן? היכן היא התקווה? היכן הוא אלוהיי?

אולי זו קללה, וזהו הסבל שנגזר עליי בגלל גלגולי הקודם. ויותר, אולי אני בכלל מת, וזהו הגהנום- והשדים מחזיקים בנשמתי.

אבל, זהו רק קול המדבר מגרוני הצרוד, ועייני הרואות דבר מה חשוך.