האיש הקטן האפור, מתוך סיפורים בהזמנה אישית

והנה בספריית כתבי העת של נווה חמודותיים עדיין כיהן ההוא עדי קוקושינסקי כמנהל הספריה, זהו אותו הרווק בן 38 מתוסכל לאללה ומוקף במשוגעים ובאינספור טיפוסים. והנה עזבנוהו לאנחות ולקריאות המואזין ויצאנו למשוט בעולם. ומשחזרנו ראינוהו מוקף באותם חבר'ה ליצים מפלייצים ופוחזים ששיחתו את זמנם לריק  בקריאת ז'ורנלים. היו אלו האוגר, צילה ציון, כיכר הקראק, קנגולץ, איש הבקבוקים והעז. וגם מיעוט קטן של שואלי דבר לגבי מגזין מדעי זה או אחר.

והנה נקעה נפשו של עדי מהטפסים הרבים שעליו היה למלא כל אימת שאבה לשכלל דבר או חצי דבר בספריה הקטנה שלו ששכנה ברחוב אחיגזר ונשקה לסטודיו הריקוד. כגון מקלחות למסריחים, תרסיס ריח אנטי פלוץ או מדף נוסף לכתב עת חדש שהגיע מצרפת.

הסבירו לו כי בבניין עיריה של העיר הגדולה. באחת מן הקומות העליונות, יושב האיש האפור הקטן שאחראי להפקת הטפסים המטופסים בשלושה עותקים ובארבעה ירחם השם.

"ומי זה האיש האפור הקטן?" שאל עדי

"זהו אחיו של מכופף הבננות." הסבירו לו "הוא אחראי על כל הטפסים בעיריה. הוא מפיק אותם. הוא ממספר אותם והוא ממציא אותם ושולח אותם לאנשי המפתח ברחבי קרית העיריה. בין אם זאת שרה, שולה, יאנינה או איציק או יאצק. אלו הם אנשי המפתח שאם אחד מהם חסר, והיית צריך לעבור תהליך בירוקרטי, אזי אתה תקוע, למשך יום יומיים, עד שאותו איש מפתח יחזור לחצי שעה של עבודתו. ואז תוכל להמשיך בכך."

"מעניין מאוד תמה עדי"

והנה בצהרי אותו יום הופיע בספריה, בחור אלגנט, ברילנטין משוח לו על בלוריתו. רחוץ ונקי למשעי, תספורת אלגנט וריח שהאפיל על ריחות הטיפוסים הנוודים:

"שמי פרוספר!" קרא הלה "אני בעל ספרית המספרה של רחוב קדומים!"

"ומה מטרתך?" שאל עדי

"הווו... יש לי אוסף של עיתוני לאשה משנת תרפפ"ו עליה השלום ואני רוצה להיפטר מהם ולשנות את ספרית המספרה ולגוון אותה בקוסמופוליטן."

"קוסמופוליטן?" תמה עדי

"כן" יקר שלי "זה העיתון שהולך היום. עיתון לאשה הוא פאסה! ואני רוצה לתרום אותו לך. את כל הכתבים שיצאו!"

עדי שמח. הוא כבר דמיין לעצמו ארכיון של עיתוני לאשה. אבן שואבת למבקרים נוספים. הוא ביקש אישור, אך נענה שעליו למלא טופס ב459534789534

"ומהו אותו טופס?" שאל

"טופס בקשה לקליטת תרומת עיתוני לאשה!" השיבו לו.

ינקי לא יכל לסבול זאת. הוא חפץ להיפגש עם האיש הקטן האפור. אחיו של מכופף הבננות. הוא החליט לעשות מעשה ובאחד מימות החמה. כשמוכרי הפלאפל יוצאים אל הרחוב ללכוד קונים. בחר לבוא ולראות את האיש ההוא, הפלאי והמבורוקרט.

הוא צלח את רחוב מלכישוע. עלה אל בניין העיריה. צלח את שרשרת האבטחה. הגיע אל לובי המעליות, הזמין מעלית אל הקומה העליונה ביותר.

והמעלית טפוס טיפסה בעצלתיים כעצלן המטפס על עצים אי שם בג'ונגלאות ברזיל. אל הקומה העליונה, קומה שש. שם יצא מן המעלית וראה אינספור הפניות ומיד מיד,למזלו, ראה חץ המורה אל עבר "לשכת הטפסים"

"שם תמים ומטמטם!" חשב לעצמו

הוא הלך והלך. חצה מסדרון ועוד מסדרון, פתח דלת ועוד דלת, שאל עובר ושב, חשב שכבר הגיע לטבריה הרחוקה, עד שהגיע לדלת אפורה. הוא פתח אותה והריח ריח מסריח של טינר והנה ראה שם לא אחר מ"כיכר הקראק" המוכר לו, אשר ביקר בספריה ולא ידע מימינו ומשמאלו ותמיד חיפש את "דה מרקר" הוא היה עיוור, חירש וגם קצת מסוייד כגגות העיר והחשש היה כי נטל קראק. אבל הייתה זו הרעלת עופרת של דפוס שלה בה עקב עבודה ממושכת. הוא היה כפוף. לא הבחין בעדי והדפיס במכונתו העתיקה עוד ועוד טפסים. ממולו ראה מיליוני מדפים ובהם מספרים שנעים מא1 ועד ת52854'97852892 שלא נדע מצרות!

"היי, אתה!" שמע קול, הוא הסתובב וראה אדם יותר צעיר. נמרץ וגברתן. בעל חיוניות.

"רציתי לראות את האיש האפור הקטן!" שמע עצמו אומר

"אם כן אתה רואה אותו."ענה הגברתן "זהו האיש הכפוף על המכונה. הוא עובד כאן עוד מתקופת המנדט הבריטי, במבנה שעוד שכן במחנה 534. אנחנו מעסיקים אותו כדי שתהיה לו פרנסה. המסכן! הוא שריד ארכיאולוגי!"

"האם אמנם הוא אחיו של מכופף הבננות? שאל

"לא. אבל הוא אבי אבות הבירוקרטיה של המדינה!"

והנה נעור כיכר הקראק הלא הוא האיש הקטן האפור. הוא הביט בעדי ולא זיהה אותו אבל שינס מתניו שלף מהיכן שהוא טופס מהוה וקרא בקול:

"בכדי לראות אותי צריך למלא טופס ק63454354!"

"אם תרצה אי פעם לבקר בספרית כתבי העת, אתה צריך למלא טופס טבבב"ב!" החזיר עדי

"ומהו טופס טבבב"ב?" שאל הצעיר כשהוא משתדל להטעים את כל הביתי"ם שהגה עדי בלא כל קושי

"טופס ביקור בירוקרטי במיוחד בספריה!" השיב בזעם