אחוז היטב בתורן ...

 

הרוח הפראית מערבות הקרח של סיביר,
הלמה בצפורניה המושלגות ,בביקתה הקטנה
של יורי,
 שם במעבה היער,הרחק ממקום ישוב
מהלך יומיים תמימים,
 כשומר יערות ותיק,לא חש יורי בדידות,
במיוחד כעת , שמצא את לריסה  אישתו  החדשה,
וכמה מענג להתחמם בחיקה.
דפיקות עזות על הדלת ,הקפיצו אותו משלוותו,
מי יכול להיות ? בלב הסערה...
נטל את רובה הציידים,וניגש בזהירות לפתוח,
הדפיקות פסקו לרגע,
וכשפתח יורי בבת אחת ,נרתעה הדמות שבמפתן
מכוסה בשלג על הבגדים, הכובע, הדמות כנראה גבר,
זקנו וגבותיו  נשאו בזיפהן כמות הגונה
של פתיתים, וכשניער וטלטל את פרצופו וניגלה קלסתרו,
אורו פניו של יורי
"סאשה"   , "יורי" ,   "סאשינקה"  ,"יורינקה"
כך דקות מספר עמדו הגברים,חברים ותיקים
 מתחבקים,וקוראים זה בשמו של השני,
עד שהתעשתו ונכנסו.
החום הנעים שבביקתה, מהאח הבוערת בעליזות
הפיחו את רוחו של האורח מהכפור,שהתפנה
להביט סביבו, מבטו נתקל בלריסה,
ליבו החסיר פעימה,
יופיה המדהים , שופעת אברים , כולה  מתריסה : אישה אנוכי !
יורי, הצטחק, ובגאווה מוסווית הציג " זאת לריסקה שלי"
יושבים החברים כטוב ליבם בוודקה ,אל מול האח,
אחרי שמילאו כרסם בבורשט המהביל של לריסה,
פטפטו זכרונות, ומבטו של האורח נעוץ כמהופנט בחזה השופע
של לריסה העולה ויורד בנשימתה השלווה כשהיא
סורגת לה בנחת.
פיהוק גרר פיהוק , באין מיטה אחרת , נשכבו כל השלושה
על המיטה הרחבה, והיחידה, כאשר יורי הבעל באמצע ,
וחיש קל שקע בתרדמה,מלווה בנחירות קצובות.
לריסה ,אף היא נרדמה, מכורבלת ,לצד הבעל,כחתולה מפונקת,
ורק סאשה,דעתו נטרפת, ריחה המשכר של לריסה ,לא נתן לו
מנוח, וכולו במחשבות שטופות זימה,וכך נע וזע בחוסר מנוחה,
שכאב לא מובן עולה מכיוון חלציו. כל הלילה סערה נפשו.
גם הלחץ ,והכאב שם, למטה...
הפציע השחר, לריסה כבר טרחה בהכנת התה,
ויורי מתמתח  בפיהוק רחב, זרועו נתקלה בסאשה,
" אה, כן " חייך," שכחתי שאתה פה, איך ערבה לך שנתך?"
" נו ," ענה סאשה, "ככה" ,
יורי הצטחק "גם לי היה חלום משונה בלילה , כל הזמן הרגשתי
כאילו המיטה זזה ונעה,בעצם שטה בים סוער וגלים,
ואנוכי הקפיטן עומד זקוף ומחזיק חזק בתורן,כך כל הלילה"
"נו, " אמר סאשה ופניו התכרמו," כנראה באמת שהחזקת
בתורן ,חזק, וכל הלילה"...
------------------------------------------------------------------------------
חג שמח
מוטי אשכנזי