חזרה ליצירות
סיפורים

חוויות של אנשים שמספרים עד היום.

אילו הייתי פרח | (01/03/2008 14:38) | 101 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
לקום בבוקר ולאכול אותו דבר.
לבוא בכל יום לאותו מקום.
לראות את אותם האנשים .
לעשות את אותם הדברים בדיוק.
להתמיד לעשות הכול לפי זמנים .
להספיק הכול.
לבוא הביתה להירגע לרגע אחד.
לנקות, לסדר.
היום נגמר.
שוב לקום,  ואותו דבר.
כל חיינו אנו משקיעים להגיעה למקומת הכי גבוהים
כל חיינו רק דואגים לכסף, למראה, להאכיל את הילדים.
וכשמגיעים לסוף חיינו מביטים אחורה ורואים...
הגעתי לרמה הכי גבוה של הקריירה, התחתנתי ,היו לי ילדים,
זכיתי לשבחים מאנשים, שמרתי שבת והייתי לאדם טוב.
אבל....
משהו חסר .
היכן האור ?....
אני שוכבת במיטה ומחכה למותי,
אלוהים למה אתה כה נוקשה,
הייתי אדם ממש טוב.
שמרתי שבת, הלכתי להתפלל ,שמרתי כשרות.
הייתי יהודייה טובה, צנועה...
לרגע יש חושך....
איני מרגישה יותר את הגוף.
אני עפה ומסתכלת עליו מלמעלה.
פתאום אני רואה שמשפחתי היקרה מחכה לי.
אלה לא אנשים ,זה רק אור טהור ,לא יותר מזה.
הם מושיטים ידם כלפיי ואני נשאבת כדי להיות קרובה אליהם.
אור גדול נמצא מולי ושואל אותי "האם את מוכנה לעזוב או להמשיך?"
אני מרגישה חמימות וטוב לי להיות בבית.
אבל עדין אני רוצה להמשיך לחיות חיי אנוש.
לא סיימתי את משימתי .
אני פותחת את עייני ורואה שחזרתי לגופי.
מאותו יום אני חייה באהבה מוחלטת כלפיי הסביבה.
ההבנה שלי כלפי אלוהים השתנתה.
הבנתי שאלוהים אוהב את כולם,הוא טהור ולא נותן עונשים,הוא מכבד כל החלטה ושומר על כל אדם על פניי האדמה ,בגלל שאלוהים זה אנחנו.
 
לכל אותם האנשים שקוראים האם זה לא נשמע לכם מוכר?
תנסו להיזכר באותו האור....
 
 
 
 
 
 
 
 

תגובות

חזרה ליצירות