בקרב האיגרוף

בקרב האיגרוף שנמשך כבר שעות,

אני סופרת דקות, מחכה שתבכה.

אני הורסת אותך עם שריטות ובעיטות

שתפסיק להכאיב עם היותך כה יפה.

אני נותנת לך מימין ומשמאל בזירה של שקרים

שתגיד לי כבר די.

רוצה עוד לצרוב ולבעוט, להרחיק,

כדי לבדוק אם באמת שוב תחזור, ומתי.

אתה חומק מכל דקירות הלשון שאיתם אני תמיד מנסה לנצח

החיים והמוות לא ביד הלשון, כי אם הם היו,

מנסה להתעלם מטיפות הזיעה שזורמות על מצחי כשאני אכזרית,

רוצה שתגיד לי מספיק, זה נגמר

שאתה לא רוצה עוד, אני בלתי אפשרית.

צלצול פעמון לסיבוב השני, השופט שוב שורק ומזכיר לא לחלום

אני תוקפת, נושכת, צועקת, דוחפת,

 אז למה אתה מחבק כך פתאום?!

מבט מצועף שמלא אהבה, רגישות שאיתה אני לא יכולה.

אתה כלל לא צריך אלימות ומכות,

כי הכי לי כואב להיות אהובה....