גג דק/דרך המגורשים

השלג ירד  בחורף

האחרון

על בקעת הלבנון

דפק בגג הפח הדק

וכפף

באתי לביקור

אמי ואחיי

ישבו על מחצלות

קרות

אבי כמנהגו

עודו במנהגו

נוהג

הורג את הזמן עורג

על אותן השנים

שהייה לו בית מאבנים

ואין חסר דבר

בארץ אבותיו

במקום ההוא

היה אוחז ביראה

ורוכס

 שדות וכרמים

שלא ככאן היה אומר

יורדים השלגים

בלבד

 והלילות לבנים

נערמים בנימים

פעם בהיותי

ילד כאחיי

והייה מספר

הייתי רואה קירות

של טירות

וארמונות

בעינייו

היו הדלתות משובצות

באבניי מרגליות

האבנים היו מונחות

בלבבו משיחות מדברות

מנחמות כשמשות

מחממות

הסתכלתי

על גג הבית

העכשוי

העשוי מפח

והתפללתי

למען עולמם הרך

השוקע לעבר ראשם

שהשמיים בל יתגלו

על חלומם

שכן גם מכאן

בשעה ובחוץ קר

אפשרי ולא מיד אדם

ימצאו פליטים

על כורחם

נמלטים לעבר

חשכת

כוכבים  קודרים

מה תועיל כאן רוחם

של כל הסיפורים

אם זה הפח יקרוס

מחר אני אסע

לאוניברסיטה

לביירות

פוסע אהייה בנפשי

חרוט

בחלומו של אבי

בעולמו

בית העשוי מאבנים

בגוונים

של חרות. 

ו.מ

 ת.הנודד