כינור

30.07.03

כינור

הכל מתבהר

העצבות חוזרת לאיטה

אהוב שלי

נקרע בתוכי מיתר

ותו שמנגן שמך

הכל מתבהר

מושלכת על רצפה קרה

ביום חורף לבן כל-כך

אני שומרת את הטוב מטוב

ואת הרע מרע

הכל מתחדד

בחדות איומה אני שוחה

והמים מתוקים לכאורה

יש בי שמחה שבוכה

מפוחדת ומסוגרת בארון משלה

אני עוטה אותך

באינסוף הרחמים

שאין להם מקום יותר

אין להם מקום

ולא חשיבות

אני שומעת את הערב יורד

אני בוהה אל החוץ

ומצטלצל לי שיר באוזן האחת

ובשניה דומה כי דומיה

אני שוקעת

כמו השמש הריקה מאור

אני שומעת

כמו פסנתר שכל חייו כינור

וצליליו

באשר יהיו

אינם מתנגנים כהלכה

אני יודעת, אהובי

אני שומעת

את שמך מתוך גרון אחר אשמע

והבטן חלשה

היא עייפה

מלעמוד על המשמר

רק בכדי שיישמע קולה

ויתבהר הכל

בצעקה אחת