וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ--שֶׁבַע
וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה.
אחשוורוש אני , המולך מהודו ועד כוש. כל כך הרבה מדינות, מאה עשרים ושבע. בעצם יש מי שמנהל לי את כל המדינות, אני יושב על כיסא מלכותי בשושן הבירה במדינת מדי ופרס, מהודו באו המון עבדים, שחומים כאלו, רוב הזמן רוקדים במן פיתולים, נעזרים בידיהם ואז לעת ערב שהנרות מהבהבים, הם נראים כנחשי קוברה שרוקדים לצלילי מנגינה אוֹרְיֶנְטָלִית. אני מולך מהודו ועד כוש, כמעט לא מכיר את המדינות שהן בנות חסותי, לא נסעתי למסעות מעבר לים, יש לי המון סריסים שמנהלים את מאה עשרים ושבע המדינות שאני המולך בהם, והם מתקשרים ביניהם וביני כמו אינטרנט, שום דבר לא נעלם מאוזני, אולי קצת מעיני. סיפרו לי שבמדינת כוש שפעם חשבתי שזאת אחת מהמדינות בממלכתי שחיים שם כושים; מאיפה לי לדעת, כולי הייתי פעם סייס רק שלוש שנים אני יושב על כס המלכות; אחד מחכמי המלכות העיר לי,שכוש זה חלק ממילה פרסית כושטן, שבתרגום חופשי זה להרוג, זה חבל הארץ שבה כולם הורגים את כולם, בין אפגניסטן לפקיסטן, היכן שבן לאדן מסתתר, אני עוד אטפל בו, אבל לא בימים אלה. עכשיו אני עסוק מעל ראשי במילוי מצוות המשתה בתום שלוש שנות כהונתי הראשונות. המשתה לכל שרי ועבדי, חיל פרס ומדי והפרתמים מי הם בכלל, אולי עבדים כאלו, לא חשוב הם לא מוזכרים הרבה במגילה ושרי המדינות. המשתה נועד לשבעה ימים ואני הראיתי לכל באי המשתה מה הוא עושר, שיצאו להם העיניים. לבשתי על גופי חוּר שזה אריג לבן משובח, ומרוב שפיארו את בגדי ואת גינת בִּיתָנֵי המפואר, התנ"ך יעשה את הכבודה הזו יותר ממני עוד היה שם כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, אָחוּז בְּחַבְלֵי-בוּץ וְאַרְגָּמָן, עַל-גְּלִילֵי כֶסֶף, וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ; מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף, עַל רִצְפַת בַּהַט-וָשֵׁשׁ--וְדַר וְסֹחָרֶת. וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים; וְיֵין מַלְכוּת רָב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ. בקיצור חגיגה לעיניים.
ושתי, עוד אחת. היא לא נחמדה אלי, משהו נדפק אצלה בראש בעוד אני מכריז בכל מאה עשרים ושבע המדינות שאני המולך בהן, על המשתה הגדול בשושן, היא החליטה שהיא עושה מה בא לה בראש, שלחתי אליה משלחת של סריסים, ומה המכשפה הזאת לוחשת להם:
"הלו, אני המלכה ושתי, מה נראה לו , שאני ארקוד לפני הסריסים שלו שיפנטזו עלי"?
"אנחנו כאן בשליחות, הוא המלך".
" מלך, כמו שאני סוסה.תגידו לו שהוא כולו סייס ושלא יחשוב במוחו הקודח לעשות ממני איזו בובת מריונטה".
"איזו עצבנית". התלחשו ביניהם מְהוּמָן, בִּזְּתָא, חַרְבוֹנָא, בִּגְתָא, אֲבַגְתָא, זֵתַר, וְכַרְכַּס סריסי המלך; מה נגיד לו, שהיא כינתה אותו סייס"? גיחכו.
חשב וחשב המלך אחשורוש מה לעשות עם אשתו המורדת, ובראשו צץ רעיון מוכן, בדמותו של הסריס האהבל ממוכן שלא מבין דבר בענייני מלכות, הוא יעשה את העבודה השחורה, לפני שזאת הסוררת תפיץ בכל הממלכה שאני המלך ועל ראשי הכתר, הייתי פעם סייס בן סייס.
"לא על המלך לבדו עִוְּתָה ועיקמה ושתי המלכה, היא התייחסה בזלזול ובחוסר כבוד אל המלך פגעה בכבודו, והשפילה אותו". השתחווה ממוכן לפני המלך מוכן לקבל ממנו בעיטה בישבנו בדבריו על המלכה ושתי.
"אתה אלוף ממוכן, נגעת בדיוק בנקודה הכואבת שלי,כי יצא דבר המלכה על כל הנשים לבזות בעליהן בעיניהן".
המשך יבוא
