חזרה ליצירות
סיפורים

תיאוריית הקוונטים

ביתיה שלו | (22/02/2006 22:20) | 101 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

 

משעמם לי. הוא לא יודע לרקוד. הקונפורמיות משגעת אותי. הייתי הולכת עכשיו לרקוד בדיסקוטק. אחת ועשרים בצהריים זו שעה מצוינת בשביל זה, לא? הגוף שלי מלא באנרגיה כלואה. יש בו זוויות בולטות במקומות בהם הכדור מכה במעטפת- ואם המעטפת תקרע, זה יהיה באחת הזוויות הללו. והיא תקַרע! היא תקרע? אנרגיה אפשר לדחוס לכדור. אני בלעתי אחד כזה. כשכלי הקיבול של כדור כזה נאחז תזזית, גם הכדור נדבק בה. כשיש בכדור אנרגיה הוא לא יפסיק להתפרע, והוא מתפרע. הוא נזרק מדופן לדופן וצובר תאוצה. אתה מכאיב לי, ממזר. תפסיק עם זה. אני יודעת שנתתי לך את הדחיפה הראשונה. כל הילדים רוצים שיתנו להם תנופה על הנדנדה. אחר-כך הם מסתדרים לבד. אבל הם לא מכאיבים לאף אחד והם גם יודעים מתי להפסיק. אני חושבת שאתה לא יודע. יבוא יום ואני אתפוס אותך. ואז מה? להקיא אותך בחזרה? אני אפילו לא יודעת איפה אתה. אבל אני חושבת שאם הקרום שלי יתחיל לנוע באופן עצמאי ויצבור תאוצה משלו, אתה תתפורר מבפנים. אני מוכרחה לפורר אותך. אתה מסוכן. באנרגיה דחוסה בגודל של כדור פינג-פונג אין לי מה לעשות. זה מכאיב וזה לא שימושי. דברים לא שימושיים מתפוררים. אני אפוגג אותך לגרגרים, לקוונטים של שמש. קוונטים קל לי יותר להפוך לגלים. אחר-כך תבוא ההתפשטות. גלים של אנרגיה יעטפו אותי מבפנים. ילחכו את החופים השקטים בשפולי הקמרונות. זה מדגדג. יצפו את נשמתי במטרים של קטיפה והחום יפעפע החוצה. חום אינו כדור. הוא לא גורם לקרעים כשהוא משווע לצאת. חום נפלט דרך נקבוביות העור ואם הוא מהמין המשובח, הוא נדבק מסביב כמין הילה. אני לא חושבת שאתם יכולים לראות אותו, אבל אני מרגישה שהוא מקיף אותי. אני שטה בחום הזה כמו באוקיאנוס עצום והשמש מתפשטת מתוכי אל תוכו. אני השמש. אתם חושבים שאפשר לנשום דרך הדבר הזה?
 
 

© כל הזכויות שמורות לביתיה שלו 

תגובות

חזרה ליצירות