"כל הנשים הן חסרות כל ערך בעלות איכות גרועה מאוד; הן לא יכולות להתנהג בצורה הגונה. נבזות שכמותן". אמר אחשורוש בכנס שושן, מצדדיו יושבים נעריו אשר משרתים את צרכיו.
"נעשה לכבודך מלכנו אחשורוש, תחרות מלכות יופי ואתה תבחר בין כל בתולות הממלכה את היפה והטובה ביניהן". אמר הֵגֶא סריס המלך אשר מונה על ידי המלך להיות אב הבית בהרמון הנשים, שאליו יתפקדו בתולות יפות מראה. והמלך מבסוט שסריסו הֵגֶא פיקד על סריסי הארמון ופירט באוזניהם תכנית לכיבוש בתולות שושן הבירה.
ומרדכי היהודי יושב ליד הארמון מאזין לכנס שושן ולדברים שנאמרו על ידי המלך ועל ידי סריס המלך הֵגֶא, מכיוון שהיה מובטל ומשועמם, והכנס התארך, אנשי החצר וכל העם היושב ליד הארמון משועממים, תוך כדי שהסובבים אותו מפריעים בדיבורים, והוא מרדכי, בוחש בראשו את הצעד הבא.
בתולות הוא רוצה מלך טיפש, אני אראה לו מה זה בתולות.
" את סומכת עלי, אסתר שלי"?
"תמיד, מה שתגיד".
"את הולכת להרמון המלך, כמה שפחות תדברי ייטב לך , אל תספרי על מצבך המשפחתי ולא על דתך, ישאלו, את הרי יתומה, תנסי למצוא חן בעיניו של סריס המלך הֵגֶא, הוא איש הרוצה ביקרו של המלך".
לא יודעת מה שבעלי דודי רוצה ממני, אמרתי לו "מה שתגיד". ממש מביך להיות כמו עדר בהרמון, הן שנראות כמו בתולות, נראה שהן יודעות בדיוק מה עליהן לעשות, איזה צווחות כמו בלול תרנגולות הרואות את "הגבר" קורא.
והיא עמדה שם מבוישת תּוֹהָה וּבוֹהָה משתוממת , נבוכה , לא יודעת מה עליה לעשות. והנה הֵגֶא סריסו של המלך, שומר הרמונו ראה את אסתר מסיכה את עורה ומסרקת את שערה המשיי הארוך והזהוב שגלש בחן על כתפיה.
"כמה יפה את נערתי ,מהיום והלאה שבע נערות יָסוּכוּ את עורך ירחצו וילבישו עלייך שמלותייך". התחנחן הגא לפני אסתר. הוא כל כך רצה אותה לעצמו.
והגא מביט על זו הבתולה, ממצמץ בשפתיו והגיגיו מסונוורים ממתת השמיים, ואינו יכול להימנע מהתחושה, שאולי אינה ממשית, גזרתה ללא דופי, היא מהפנטת בדיבורה, פניה כאבני חן יקרות , שערה המשיי משתפך על צווארה ההדור, אין עליה.
"אחרי מי את עוקבת אסתר, את מי את רואה בחוץ".
"אני, את אף אחד לא רואה, סתם, בחוץ מלא חדווה ושמחה".
ומרדכי מתהלך כמו טווס הדור, מביט לחלון הרמון הנשים ומדמיין מה יעוללו לה סריסי המלך התאוותנים כשייקחו אותה לקוף המגודל הזה אחשורוש, והיא תהיה אנוסה לשכב במיטתו לצידו תחת מרבצה של המלכה ושתי.
ואסתר מביטה ורואה את בעלה דודה, עושה לה סימנים שהוא מְהַסֶּה אותה .
יעני, הוא הורה לי לשתוק ועושה לי סימנים שהפרזיטים הנקלים האלה יכולים מיד להבין.
"זה לא יתכן". היא מכריזה בקולי קולות.
"מה לא יתכן". קפץ כנשוך נחש הֶגֶא שומר הרמון הנשים.
"ראיתי שיירה של תרנגולים ואחריהן תרנגולות מצווחות, והן עפו כלא היו".
"עוד מעט יבואו שנים עשר חודש לפירעונן, המלך ראה אותך והוא רוצה אותך לעצמו".
"האין זה מבחיל, ואני כלום איני רוצה, אלא את דודי ורעי מרדכי".
"מי אמר שזה לא מבחיל, תהיה זו שטות אם המלך לא יעשה כן, הוא חייב לייצב את שלטונו באשה מועדפת עליו במקום אשתו ושתי שסרחה לה".
בשבע שנים למלכותו החליט המלך לקחת מהרמון הנשים את אסתר שיפה הייתה עד מאד מכל הנשים בהרמון, אך תנאי קטן היה לאסתר שלנו.
"מבקשת אני כל בוקר לצעוד מסביב לארמון וכתר על ראשי, לשמור על הגִזרה, ועל צורה יפה ומחוטבת של הגוף".
"זה משהו חדש"? שאל הגא.
"אני מקפידה לאחרונה על דיאטה כדי לשמור על הפיגורה".
"המלך לא מבין כלום, כל מה שתגידי יינתן לך, אפילו משתה יעשה לכבודך".
וכל בוקר אסתר צועדת עם נערותיה ורואה את מרדכי העומד בפתחו של השער מביטה בעיניו ורומזת לו כי לא הגידה מוצאה ונפתולי חייה עד עתה, והוא משגיח שלא יקרה שום דבר רע לאסתר שלא תפגע חלילה, תכניתו חייבת להצליח!
המשך יבוא
