ואם לא די בנקמת אפרודיטה כלפי שני הנערים מראש העין, ומה שעשתה להם היה להוציא להם את העיניים בהתחפשה לחתיכה מארץ החתיכות שהנהגים עצרו לה טרמפים ולא עצרו להם בהיותם בכפר סבא וגם בזה שקרובו של הנער דמתי, הלא הוא עזרי פתחי, החמיץ את הפגישה עם השאפה. לא נחה רוחם של האלים באולימפוס והם ניסו למצוא כל מיני תואנות על מנת ללמד לקח את יושבי ראש העין על כך שביזו אותם וקראו להם "אנטיוכוס" וכדומה.
והנה פגסוס ובלרופון חזרו משליחות חוץ ונחתו באמצע החצר האולימפית ברגע שזאוס והחבר'ה צפו במירוץ הלפיד האולימפי. כשהם שורקים שריקות עידוד.
"חבר'ה, תראו מה הבאתי!" קרא בלרופון
"מה הבאת? עוד כוס יין?" שאלו כולם
"לא... הבאתי קלטת וידאו ישנה מאוד על זקן תימני אחד בשם יחיא פתחי, מכפר סבא!"
"תכניס תכניס!" קרא נפטון חסר הסבלנות.
הקלטת הוכנסה וצופיה ראו את הסצנה הבאה:
שנת 1992.החייל המנומנם עצר טרמפים ליד היישוב המבודד, בש.ג שמר חייל צנחנים מנומנם לא פחות, מוזיקה שקטה של שעות הצהריים בקעה מן המקלט שעמד לרשותו, השיר "לא פעם בקיץ" בביצועו של אריק איינשטיין היסה את הדממה.
פתאום מאי שם מתוך הכביש המוביל אל היישוב הופיע אדם רכוב על אופניים עתיקות. מראהו היה כשל מבשר הגאולה, זקן לבן עיטר את פניו, פיאות מסולסלות וכומתה שחורה את ראשו. הוא קרב והביט בחייל הממתין לטרמפ ואחר כך פלט במבטא תימני:
"איזה מדינה! זעקה רבה בוקה ומבולקה! את מי רוצים לשים שרת החינוך?" ואז זקף את אצבעו כיודע דבר: "אההה ! שולמית אלוני! בושה וחרפה למדינה, בחורות מבית ספר ילכו עם שדיים בחוץ? לא מתביישים? זאת שומרת פתחי גיהנם! מכניסה רק את החברים שלה!"
הש.ג. המשועמם נחנק מצחוק ואילו החייל שעצר טרמפים שאל:"ומי כבודו?"
"אני יחיא פתחי מכפר סבא, באתי לכאן במיוחד על מנת לבשר על המקרה, יחרים אבוהה של שולמית אלוני" והוא זעק : "אלוקא דשולמית ענני!!!!"
"תגיד, היא בודקת את החברים שלה שנכנסים לגיהנום?"
"נו בטחחח! יש לה מכשיר כזה כמו שיש למאבטחים בכניסה לשוק העמק בכפר סבא" סינן יחיא.
החייל עצם את עיניו לשנייה ואחר כך פקח אותן, איזור הש.ג. היה ריק לחלוטין למעט השומר המנומנם, ומנגינת הנעימה של "לא פעם בקיץ" שהמשיכה לככב. הזקן הפלאי נעלם כלא היה
"ואי ואי!" התלהבה אפרודיטה שתהמרחה על הספה כמו חתולה סיאמית, תשיגו לי את שולמית אלוני ותחטפו את יחיא פתחי. אנחנו נביא אותם לכאן ויהיה פה מה שנאמר בידור בידור!"
כולם השיקו כוסיות לחיים והדת ניתנה באולימפוס הבירה. מה שהם לא ידעו כי לשמו של יחיא פתחי נוסף השם "קונקורדנציה"
ושוב יחיא פתחי מצא עצמו הולך בשליחות אשתו מרת ג'דטי בינת עמאתי לקנות חלב ודבש במכולת,
והוא המסכן לא ידע אל נכון מדוע זה דבש וחלב ולא למשל לחם ותבלין כורכום לחוואייג'.
רגע אחד היה נדמה לו שהוא רואה צל מלמעלה וברגע השני הוא עף על גבי סוס גדול אל עבר נקודה לא ידועה:
"בחייאת עיוני, מה שנאמר סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים!" זעק הזקן אך נהנה מן ההסעה הבלתי צפויה.
משקיבלה אישתו את הבשורה על היעלמו משכה בכתפיה ואמרה: "נו. הלך הממזר לבית הכנסת ללמוד תורה עם תרג'ום. לפחות יתן לי קצת מנוחה!"
ובבית שלה עסקה שולמית אלוני בקריאת ספר. הביטה בשני האלונים החסונים בחצר שעל שמם נקרא שם משפחתה, הרוח באה מן הים ופרעה את תלתליה. היא מצמצה בשפתיה וחשבה על תנועת מר"צ ועל יוסי שריד ועל ג'ומס, על זהבה גלאון שהמיטה על יוסי קלון ועל כל שאר הירקות שתפסו את מקומה מאז פרשה מתנועה זו, אי שם. אחר כך נזכרה בתקופתה כשרת החינוך.
ופתאום הסתיר את עין השמש בחור בעל שרירים, חתיך כמו בראד פיט, אבל עארס יותר מז'וזו' חלסטרה ועם גורמטים ששמו אותו בכיס הקטן, היה זה ארס, אל המלחמה.
"מי אתה אם יותר לי לשאול?" שאלה אלוני
"בובה, אני ארס, אל המלחמה, ובאתי להזמין אותך לדו קרב מילולי לאור השמש!"
"אתה לא מתבייש!" צווחה אלוני "אני נגד הכיבוש, בעד השלום ועכשיו מזמינים לי את אל המלחמה!"
"מה לעשות... אתנה, אלת הצדק, נמצאת בשליחות באו"מ וכל האחרים מחכים רק לך!"
"אני לא רוצה לבוא!" אמרה ומשלא נענה, הניף אותה ארס העארס, שרק שריקה מפחידה ומיד מאי שם הופיעה מרכבה שלוש צילינדרים ולקחה אותה ואותו אל האולימפוס.
יחיא פתחי ישב בסלון האולימפי שסביבו כל האלים, השולחן היה עמוס בדברי מתיקה ובפירות האילן ובלחמים ובגבינה בולגרית ויוונית של פיראוס וגם סחוג. והנה ראה את שולמית אלוני באה לקראתו ועולמו חשך עליו:
"אאאא שולמית אלוני!" אמר בידענות "עד לכאן באת בכדי להרגיז אותי!"ומיד קרא "אלוקא דשולמית ענני! תן לי את הכוח!!"
היא הביטה בזקן התימני, גיחכה ואמרה לכל הסובבים: "אתם לא מתביישים? הבאתם שני זקנים לריב? בשביל זה הטרדתם אותי?"
"לא לא... אני שמח שהבאתם אותה. עדיף מאשר להיות עם ג'דטי. צריך לצאת קצת מהבית, קצת בידורים ושעשועים בחיק הטבע!" ענה הזקן
"על מה תרצה לדבר?" שאלה אלוני בביטחון רב
"על תרבות יוון!" ענה יחיא "זאת שמסביב, תרבות יוון הכופרת והמשומדת, בחורות הולכות כאן עם שדיים בחוץ והכל בחוץ ורק שנינו לבושים כמו שצריך!"
"אני חושבת שצריך ללמוד על תרבות יוון!" ענתה אלוני "זה חלק ממורשת תבל!"
"ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים!" אמר "רק הקדוש ברוך
הוא יכול לעשות זאת!"
"ומה איתי?" התערבה פתאום אתנה שהופיעה מאי שם
"יחרים אבוכ! יא פוסטמה!" צעק יחיא "בחורה כמוך לא מתביישת ללכת עירום ועריה בציבור!"
"אני אלת הצדק והחכמה! אני הייתי עורכת הדין במשפט פיתגורס!" הכריזה ושולמית אלוני התעצבנה בעצבנותה של אתנה ואמרה:
"לא אתה ולא אחרים כמוך תטיפו לנו ממי נשאב את הצדק!"
"צדק צדק תרדוף וחור בשן תסתום!" אמר
והאלה אתנה לא שמעה טוב כי הביטה בשולמית אלוני ולכן שמעה רק את "תסתום!" ומיד נפנתה ליחיא ושפכה עליו כוס מים קרים. כשהיא אומרת: "בוש תבוש לך יא כובש טיפש!"
"את מה כבשתי? אשתי כובשת זיתים ומלפפונים ואתמול הנכד שלי שבר את צנצנת הזיתים ששמה ג'דטי במרפסת!"
"אני מדברת על הכיבוש הברוטלי בפלסטין!" צווחה אתנה ושולמית אלוני נמלאה נחת.
את אתנה? את ג'חרבי! את שמאלנא ליצלן! שולמית אלוני היא כבש לידך!" קרא יחיא.
"אם אני כבש אז אתה בולדוג!" התערבה שולמית אלוני ומיד קיבלה סטירה מאתנה שאמרה:
"כאן לא מנבלים את הפה, אלא מדברים יפה!"
ובמקרה עכבר קטן עבר במקום בדרכו לנגוס מעט מהגבינה ואתנה כל כך נבהלה שזזה הצידה לכיוון השולחן. השולחן נפל מעוצמת תזוזתה. נפטון ראה את התקרית ורקע בקרקע שנבקעה לשניים. ארס ראה אותו, נעשה אדום וקילל "כוס סלוניקוס אמוס לוס פאנתאנייקוס!" ואתנה שתקה ולא נתנה לו סטירה ולא כלום ורק אכלה זיתים מהצלחת ונפטון התחמם.
"והיה ביום ההוא יבקע הר הזיתים לשניים!!!!!" הגיב יחיא למראה.
וכך החלו כל האלים במריבה איומה ואלימה, כשארס העארס פותח פיו ומקלל בדברי קללות ביוונית ונפטון נותן לו כאפות ובעיטות וכל שאר האלים צרחו מבהלה ומרטו האחד לשני את השערות. ושולמית אלוני ראתה זאת ומיד נפנתה ליחיא ולחשה:
"לא משנה מה הדעות שלי ושלך, בוא ונברח מפה לפני שיהיה אסון, לשנינו יש נכדים!"
"נינים ושלישים ורביעים לשונאי!" אמר. והנה הופיע מאי שם הסוס פגסוס עם בלרופון הרכוב עליו והם קפצו עליו והוא צהל כשבלרופון אומר:
"ציפיתי לפולמוס תרבותי, לא ידעתי שהמג'נונים האלו יכסחו אחד את השני כמו ילדים קטנים!"
"חשבתי שכאן הגיעה כל האסתטיקה והתרבות המערבית!" התפלאה אלוני
" לא כל מה שמיתולוגיה הוא לוגיה! ולא כל מה שנוצץ הוא זהב " התחכם בלרופון
"זהב טהור תעשה אותם, מזבח נחושתתתת!!!!" קרא יחיא וצחק צחוק גדול.
שולמית אלוני חזרה אל הספר שעזבה ויחיא חזר לג'דטי ומאז חדל לדבר עליה כליל. ומכאן אנו למדים ש"שולמית אלוני היא אלוני ויחיא פתחי נשאר אלמוני"
