היא נאבדה

יש בי כל כך הרבה מילים שברצוני לבטא.

כל כך הרבה תחושות שברצוני להביע.

אבל הפה לא מסוגל לומר את אותן המילים.

אני קופאת בעודי מנסה.

כל כך הרבה בלבול מתערבל מסביב.

בחלומות אני רואה יותר מדי.

ואני מחפשת אחר השקט שיש שם.

אך זהו לא שקט.

זו הסערה שבאה לקחת אותי.

שוב ושוב נופלת.

וזה כואב מנשוא.

מרגישה אסירה, כבולה בידיים הקטנות.

אך מלמעלה, כך אומרים, ישנו מלאך שומר.

הוא אמור להגן עליי.

אך אני שבורה.

קבורה במעמקי האוויר.

בוכה עד זוב דם.

זועקת לעזרה.

אך איש לא שומע.

והמלאך.. הוא אינו שם.

בליבי אני בסך הכול ילדה קטנה.

שהתבגרה מהר מדי.

אחח, וזאת הזעקה שבוקעת מגרונה.

של ילדה קטנה.

שנאבדה בחשיכה.

והלכה לאיבוד..

לעולמים.