ייסורי אברהם (על עקדת יצחק)

חרב על פניי עולמי

כאשר הסכמתי להקריב את בני

ניתן לחשוב כי נבזה אני

אך עשיתי זאת בגלל אמונתי

ייסורי מצפון מעיקים בכל שנייה

כיצד נטשתי אמון בשביל אמונה

האם לומר לאשתי?

או לשמור את הסוד בליבי?

האם לחלוק את רגשותיי עם אהובתי-

יעזור לרפא את מועקתי?

לא! אלך עם הסוד עד יום מותי!

כיצד שיקרתי לבני במצח נחושה?

האם ידע אי פעם לקבל את הסליחה?

לבי כמעט נדם מתחנוניו

כשקשרתי אותו, החזקתי בזרועותיו

הין היו קרות כקרח, וכך גם עיניו

עיניים תמימות של ילד, שלא חווה עצב מימיו

מדוע הסכמתי להקריב את אהובי?

מדוע לא הצעתי במקומו את עצמי?

האם עשיתי את הדבר הנכון?

או שמא לא עמדתי בגבורה בניסיון?