פוסטים

פינת זיכרון לאור

אור היא בחורה בת 24 המאושפזת כ-3 שנים במחלקה סגורה בבי"ח פסיכיאטרי.
פעם בשבוע אני נוסעת לבקר אותה.
כשהייתה נערה כתבה הרבה מאמרים וסיפורים. הייתה רושמת במחברת הגיג שהגתה, ומפתחת ממנו סיפור או מאמר.
כבר הרבה זמן שהיא לא כותבת, חוץ מלפעמים על הקיר שעל-יד מיטתה, בכתב שאינו מובן אפילו לעצמה.
באחד הביקורים בקשה ממני שאכתוב הגיג חדש שעלה במוחה. שכנעתי אותה לכתוב אותו בעצמה. היא הסכימה ונורא השתדלה עם הכתב. הסבירה לי שההגיג הזה מבטא משהו שקורה לאנשים שנמצאים במצוקה. הצעתי לה לפתח סיפור או מאמר, אבל היא אמרה שהיא לא יכולה וביקשה שאכתוב במקומה.

אור

הסיפור הזה הוא לא במקומך אלא בשבילך

כי אופיי הוא הופכי

תמיד אמרו לה: תהיי יפה ותשתקי!
אז היא הייתה הולכת למראה, מתבוננת בנערה הג'ינג'ית היפה עם העיניים החומות העמוקות והשפתיים שכמו צוירו במכחול של אמן,ושותקת.
יותר מידי שותקת.
היה לה כל מה שנערה בגילה חולמת עליו: חדר פרטי מרווח ומעוצב ע"פ טעמה, מאובזר בכל המכשירים האלקטרוניים הכי חדישים. קיבלה כל מה שרצתה: בגדים, נעליים, ממתקים, מסעדות, בילויים, כסף. היו לה הרבה חברים וחברות והורים, שבדרכם, אהבו אותה. היא קראה, שמעה מוסיקה, רקדה, ציירה.
 
היה לה הכול-
חוץ מהקול.
ומכיוון שהייתה נערה של מילים, היא כתבה. בעיקר יומנים.
"יומני היקר" "יומן יקר שלי" "שלום לך חברי הטוב" "חזרתי אליך" "אתה הנאמן מכולם".
כתבתי את האכספוזיציה הזאת ואיפסנתי אותה במגירה. מסיבות שונות הפסקתי לבקר את אור למשך מספר שבועות.
בשבוע שעבר התבשרתי שאור שמה קץ לחייה.
שלב האבל הוליך אותי אל המגירה.
אני רוצה להקים פינת-כתיבה מיוחדת לזכרה של אור ומזמינה אתכם להיות שותפים פעילים. אתם מוזמנים לכתוב שירים / סיפורים / מאמרים להגיג של אור:

"אופיי הוא הופכי"

יצירה חדשה לגמרי, או המשך לפתיח שלי.

אני בינתיים במשבר כתיבה, ממש לא מצליחה , אבל אולי זה יבוא בעקבות היצירות שלכם. אז תודה מראש על שיתוף הפעולה ושתהיה לכם יצירה פוריה.

*אלה*


תגובות