שריון

השריון מזמן הונח על הגוף
לבנה אחר לבנה נערמה בה
חומה סביבה והלב שם בפנים
בים של דמעות  חונקות
את הרגש היא מנסה להעלים
וזה רק ההגיון שבו  שד קטן
בקול צחוקו הזדוני ממלא
בשנאה כמו נר מזדקן באורו
האחרון מעיף דבר מה של אהבה

השריון מזמן הונח על הגוף
שכבר עייף  ונשאר נטול
מביטה היא במראה שם ממול
אמת אחת מתוך עינייה משתקפת
עד לשם השריון לא מגיע
עד לשם החומה לא מגיעה
מתוך המראה היא משתקפת
גופה אסור בכבלי הגיון השד
עינייה  מביטות על המסכה
ששם על פניה והעיניים
אומרות את כל האמת כולה

השריון מזמן הונח על הגוף
גם הוא כבר מותש  הרי הוא
שם כתירוץ של מלחמה לא שלו
הוא מביט על הלב ששוכן בתוכו
כדייר לא רצוי והלב פועם
באיטיות של גסיסה אהבה זה
כל מה שהוא מבקש בכדי לחיות