חופש

הרגע שחיכיתי לו כ"כ במהלך 102 שבועות, 717 ימים, 17208 שעות, 1032408 דקות, 61948800 שניות, כמעט שנתיים, ה גיע.

אני אדם חופשי.

אני בפני עצמי, אני לא תלויה, אני לא שייכת.

אני אני.

ואין לי מושג מה לעזאזל זה אומר.

התחלתי את חיי.

לאחר 21 שנה, 4 חודשים ויום אני אמורה להיות, סוף סוף, לבד.

הלב שלי דופק, הריאות עובדות אוטומטית והאצבעות מתבלבלות לי על המקלדת.

אני חותכת לי עוד פרוסת עוגה, משננת שאוכל אינו משמין אלא אם נותנים לו את האפשרות להיות.

מדליקה סגריה וממתינה למוזה שתתקוף אותי.

לקול פנימי או חיצוני שידריך אותי, לאן ממשיכים מכאן.

וכלום לא קורה.

אולי אין מי שמספר את הסיפור שלי, או אולי גם הוא, ממש כמוני, תקוע, חסום.