דאבל טמבל

לאחר מכן, בעצם לאחר כמה דקות, החליק קרחתו בידו, המראה מצא חן בעיניו. הוא שילם לספר, אסף את התיק ואת הקופסה המוארכת שקנה בשוק הכרמל, העטופה בשקית והלך לדרכו, פוסע בין רחוב טרומפלדור לרחוב פינסקר, היכן שרחוב זה מתחיל לעלות מעט ונכנס לרחוב בוגרשוב. זו הייתה שעה נעימה של שמש אחר צהריים של חודש מאי.בריזה נשבה מן הים. כשניסה לחצות את הכביש, שמע לפתע צפירה, והביט לכיוון הלא נכון. מכונית שנסעה בהילוך איטי הגיחה מהכיוון הלא נכון, אך עקפה אותו...

"בחיי אתה טמבל! וגם קירח" שמע מאחוריו קול נשי. הפעם הביט לכיוון הנכון וראה נערה נחמדה, כבת עשרים ומשהו, בגילו בעצם. הולכת בערך אל הכיוון אליו פסע. שיערה החלק זהר באור השמש הזמנית, עיניה בהקו מולו במן עירנות חיונית. היא לבשה ג'ינס הדוק שמצא חן בעיניו.

"ומי אמר שאני טמבל? ואולי ההיפך הוא הנכון?" מצא עצמו אומר

"תראה לאן שאתה מסתכל!" הסבירה את עצמה

"יש לי שאלה - מדריך לקורס פסיכומטרי כמוני, יכול להיות טמבל?" שאל

"בטח! אני בעצמי מדריכה בקורס של רשת "גוונים" ולפעמים גם אני טמבלית שכזו..." צחקקה

" אם יש לך זמן, אז בואי נשחק משחק ובסיומו נראה מי כאן טמבל" אמר בתעוזה והביט בקופסה המוארכת שנשא עימו.

"אתה מתכוון לשש בש שאתה מחזיק ביד?"

"כן, בואי נשחק והטמבל שמפסיד מזמין את הגאון לקפה ועוגה בבית הקפה מעבר לפינה."

"הולך!" הפתיעה את עצמה והצביעה על הספסל הסמוך.

שניהם התיישבו, היא התיישבה כשרגלה האחת מצדו האחד של רוחב הספסל ורגלה השנייה מצדו הנגדי.

"קוראים לי אדווה!" אמרה ולחצה את ידה, הוא הציג את עצמו וסיים ב"נעים מאוד"

אדווה קיבלה את הכלים השחורים ויואב את הלבנים. המשחק התנהל בצורה נחמדה שכלי המשחק עוברים מטור אחד למשנהו ומאגפים האחד את השני, קוביות המזל שקשקו, בסיומו של משחק נדמה היה שיואב מנצח את אדווה על ידי דאבלים, מן מספרים דומים שהופיעו על שתי הקוביות באופן חוזר. וכך היה...

"נו, יצאת טמבלית גם את!" ציחקק. "אז את מזמינה אותי לקפה ועוגה!" הוא סגר את הקופסה והכניסה לתוך השקית.

הערב השוקע מצא את יואב ואדווה עוברים את הכביש בדרכם לבית הקפה, מסיים ומתחיל סיפור נוסף מתוך הבועה התל אביבית