סליחות

סליחות

מנבכי העבר , מעומקי הנשמה,

ללא משא פנים או..כול חנופה.

כותב אני שורות אילו

סולח ומבקש מחילה.

מ – ריבון בורא עולם

מחבר ורע , מבן – אדם.

מילד זך ונטול מישקעי החיים

מ סב שחוח ועייף מאילה החיים.

מהטוב והרע

מהיושר , התום והלא נודע

מהאושר והעושר שלא מומשו ודרכם אבדה

מאהבה אבודה , אשר כבתה בעודה בעיבה

מאלפי נגוהות לא די לה

מהרמש , הדלות והגנאי.

משחרית הבוקר ושחור הלילה

מקלות החומר והבלאי.

מהרוח שהביא , ענני גשם ומטר

מהשמש היוקדת מסופות החול במדבר

מספינות ענק השטות במים

מספנים זרוקי שיבה וסמוקי לחיים

מקציר דמים וחטאים

מההולכים לקרב ואינם שבים

מאימהות בוכות ושכולות

מאנשי הרוח ואנשי אשכולות.

מ – הר וגאי  וצפרירי בוקר

מעץ השדה וקוץ קודר

מיום אביב  עוד טרם שחר

משיכור הכפר אשר גרונו ניכר

מעולם ויקום הומה

ממך ריבון העולם , לכשתימצא תיפנה

מחל לאנשים קטנים , שחוחי קומה

ביום הדין ביום נחמה

כי אני מחלתי והינה היגיע תורך