בלי נשיקה

פגישה מקרית על הרציף
מקום פנוי על ספסל
מתיישב ומחייך חיוך מריר
היא צוחקת ואומרת "ידעתי".
רגשות מהעבר מתחילים להציף
למרות שהכל תם וחוסל
אומרת "היום יהיה מאד קריר"
את קולה מזמן כבר לא שמעתי.

מורידה משקפים שחורות
אומרת "אתה נראה נהדר"
מחייכת כאילו זו ההתחלה
ואני יודע שהכל כבר נגמר.
מסתכל בעיניים, מה הן אומרות
מה שהיה נראה שכבר נעדר
לא יודעת מה היא חוללה
ואיך פתאום בפה נהיה לי מר.

מבעד לחלון נופים משתנים
שיחת חולין עם כרוז ברקע
אומרת "יורדת בתחנה הבאה"
כיצד את העבר היא מדחיקה ?
פעם היינו כמו זוג יונים
עכשיו בליבי נותר רק שקע
העצב בעיניים לא נראה
והיא עוזבת אפילו בלי נשיקה.

עיניים דומעות החוצה מביטות
אל יום הרבה יותר קודר
הרכבת ממשיכה קדימה לדהור
לא עוצרת למרות השחיקה.
פעימות הלב לאט לאט מאיטות
הכאב עמוק אל תוכי חודר
על ליבי חייב יותר לשמור
עכשיו שהיא עזבה בלי נשיקה.