כוחו של הרגל

עוד יום שעבר,

מעט לפני שהולכת לישון מציצה במחשב,

יש בעיות עם הרשת החדשה והאינטרנט לא פועל. 

כוחו של הרגל לא בא לידי מימושו בלילה הזה לפני השינה.

כל כך רגילה לבדוק דואר,

מזג אויר,

מצב אסטרולוגי,

לשחק איזה תתריס או שניים ברשת.

ההרגלים האלה נכונים כשהם מתקיימים ורעים מאוד כשהם לא.

זה בסדר לבדוק דואר לפני השינה אבל נורא ואיום כשלא ניתן לעשות כך.

אני לא מוצאת את עצמי,

משהו חסר,

קשה להרדם,

אולי פספסתי דבר מה חשוב.

נו באמת משכנעת את עצמי

מה כבר יכול להיות כל כך חשוב?

מנסה להיגמל מאי אלו צרכים מגונים.

הצורך לדבר עם חברות כל יום ויותר מפעם אחת,

הצורך לבדוק דואר בכל פעם שחולפת ליד המחשב,

הצורך להתרגז כשלא מבינים אותי,

הצורך שיבינו אותי,

הצורך להיות נאהבת,

להיות אוהבת,

להיות צודקת,

להיות צדקת.

‏11/11/2007   22:02

הטכנאי היה והגדיר מחדש את הרשת.

שנייה אחר כך התפזרו בני המשפחה איש איש למחשבו,

איש איש לתיבת הדואר שלו,

לאתר הבית שהגדיר לעצמו,

לצ'טים הפרטיים.

לא ייאמן חשבתי לעצמי כמה קל לבנות עולם פרטי,

אישי, סודי משלך ולא לשתף בו אף אחד מבני המשפחה.

כמה אמיתי יכול העולם הזה להיות,

כמה הבטחות,

כמיהות,

שאיפות 

תלויות בקופסא הקטנה.

נדמה שהרגע בו נתקשר ממחשב למחשב ולא יותר,

נדמה כי הרגע הזה קרוב יותר מכל דבר אחר.