גורל עיוור

הוא נולד לחשכה.כמו כל הבאים לעולם,מיד החל לבכות.אינני יודע מהי הסיבה הביולוגית שבעטיה אנו בוכים בבואנו לעולם,אך לעיתים אני חומד לצון עם עצמי כשאני נדרש לשאלה המצחיקה הזו וגורס,בשקט,כי פשוט היכן שהוא אנחנו יודעים משהו כמו "לעזאזל,התחיל עוד סיבוב...".בכל אופן

אור אמנם בכה עם בואו לעולם,אך מיד הסתבר כי העולל החדש,טיפוס שקט הוא,לא מאלה המטרידים את הוריהם סביב השעון בבכי על זה או על זה.

אך למגינת לב הוריו רון וצליל ,תוך זמן קצר נתבררה אודות אור עובדה נוספת,כי עיניו הכחולות והיפות

לעולם לא תוכלנה לראות את עצמן,והילד שנקרא על שם אותה אנרגיה ברוכה שלפי מיתוס בראשית

הייתה מעשה הבריאה הראשון,עוד לפני השמש.. לעולם לא ידע אור מהו.

לכל אדם גורל

שהוא מעין ,נאמר ,"תכנית" ידועה מראש עבורו,וגורלו של כל אדם,להיאבק כנגד גורלו.....

לחתום בגורלו את טביעת האצבע שלו,ולעיתים,לטובים והחכמים שבינינו, יקרה שייטלו אדנות על

"גורלם" ואף יחרצו אותו.ומדוע נדרש אני לעניין גורל פתאום??? ובכן רק כדי לנסות ולבאר לעצמי

את הניגוד שבין נכותו של אור לידיים הטובות אליהן נפל בעולם.רון,אביו, היה רופא ילדים חביב

ומצליח,ואימו,צליל,פסיכולוגית מתמחה בטיפול בילדים דווקא,והשניים אמנם נעצבו מאוד עקב

הידיעה אודות נכותו של בנם,אך התעשתו מהר מאוד והבטיחו זה לזו כי הילד הזה,אשר אולי לא יראה

אור מימיו,אך מכיוון שהיה ילדם הראשון ,הביא בעיניהם ובנפשם אור גדול,הילד הזה יהיה עטוף כל חייו

באהבה חמלה וסעד ככל שיידרש.

ידיהם המסורות של הוריו,ותבונתם הרבה,הקלו מאוד על גדילתו של אור ללא סבל רב מידי,ולא רק זאת,

אור שלנו הפך ילד עצמאי אפילו יותר מרוב הילדים הבריאים.מהר מאוד למד לדבר,ולהסביר את עצמו

למד גם על נקלה לדאוג לצרכיו,ובגיל ארבע למשל כבר לבש ופשט את בגדיו בכוחות עצמו.

הוריו ביקשו לחדד את חושיו הבריאים,בעיקר את חוש השמיעה וחשפו אותו לפרקים רבים מדי יום ,לעולם הצלילים,עולם המוזיקה ,ומהר מאוד הסתבר כי לאור חוש מוזיקלי נדיר,וכדי לחזקו החלו הוריו

ללמדו את אומנות הנגינה בפסנתר, אשר צליל אימו הייתה אף היא אמונה עליה מילדות,וזה הקטן למד חיש קל לנגן לחני ילדות פשוטים תוך שהוא פוצח בשירה עליצה,ומוחה מעיני הוריו המשתאות דמעות קטנות של אושר.

צליל ורון ידעו כי עליהם לדאוג לחינוכו של בנם יותר מהורים אחרים,וכי רק אם יקנו לו את אמנות הלמידה של מיומנויות שונות יוכלו להכשיר אותו לחיים עצמאיים ומלאים,לכן לא הסתפקו בשליחת בנם

לביה"ס המיוחד לעיוורים,שם למד ,שוב על נקלה,את כתב הברייל ,אלא הצמידו לו בשל יכולותיהם הכלכליות הגבוהות,מנחה פרטי למשך מספר שעות כל יום,כדי לקדם את קצב למידתו של אור,ולהוסיף

על ידיעותיו ככל שמסוגל אור היה לקלוט.ואכן אור שהתברר מהר מאוד כי נחון באינטליגנציה גבוהה

בהרבה מן הממוצע,גילה סקרנות חובקת כל וצמא אדיר להבנה וידע אודות העולם המקיף אותו.

אור גישש את דרכו יום ,יום בין אותיות הברייל המודגשות לבין ידיהם האוהבות ,המחבקות ומלטפות

של אביו ואימו.כל הסובבים אותו עמדו נדהמים,כאשר יום אחד כשניסו לחברו לגוש חמר במטרה לעצב

אותו כפי רצונו החופשי,הצליח לפסל תוך שעה קלה את בני,חברו היללן ,חתול רחוב מקסים שהוריו

מצאו יום אחד בחצרם,ואהבה גדולה צמחה בינו לבין אור שכולה ליטופים ארוכים וגרגורי הנאה.

אור אף נחשף למכחול ולצבע וצייר את עולמו בצבעים עזים, עפ"י רוב צבעים חמים ומלאי חיים אותם העדיף על פני הקרים ואיש לא הבין מנין אותה העדפה.

היה זה יום שבת אחד,כאשר ביקש מצליל אימו בריסטול גדול ואת קופסאות צבעי האקריליק כדי לצייר,

הוריו התיישבו לצידו על רצפת הסלון כדי להתבונן במעשה היצירה.הם ראו כיצד הדף הגדול הולך ומתכסה בכתמים אמורפיים של צהוב ותכלת בהירה,ולאחר מכן החלו לצוץ עליהם זוגות עיניים צבועות

בכל שלל צבעי הקשת ולבסוף הוסיף עליהן אור מספר ידיים מושטות לעבר המתבונן.היה זה מחזה מפעים

אך התדהמה שאחזה בהוריו הייתה גדולה שבעתיים לאחר ששאלו את אור לשם התמונה.

"אלוהים",ענה אור בן התשע,ציירתי את אלוהים.

איש לא בא מעולם בסוד אלוהיו של אור הקטן,אותו פגש לראשונה בפרק הראשון של ספר בראשית,

כאשר גישש באצבעותיו העדינות על תבליט המילה הלוך וחזור,ומספר ימים לאחר "היכרותו" עימו ביקש

ממנו בלחש כי  ירפא עבורו את בני היללן שחלה מאוד והוריו שרצו עימו למספר וטרינרים,נעצבו

עם הבינם כי החתול נעים ההליכות גוסס,ומה הייתה גדולה שמחתם כאשר ביום המחרת,חזר החתול

שאיבד בינתיים נשמה אחת מן השבע שבו..לקפץ בין ידיו האוהבות של אור.

אור קיבל את כל אשר ביקש בחרישית,וידע כי אי שם,אי פה,ישנן אוזניים כרויות,ועיניים צופות

וידיים עלומות שם.

הכל ניתן לו לאור,עד היום בו ביקש את אשר לא ניתן לו מלידה וניתן כמובן מאליו לכל הסובבים אותו,

הזכות לראות,אור יום,ואור נר ומנורה,עץ ים ושמיים,וגוף נערה עירומה.ובגיל שש-עשרה,נכנס לחדרו

והגיף את התריסים,ממאן לדבר,או לנגן,או לצייר,דוחה מעליו כל יד מחבקת.

כעבור מספר חודשים של התבודדות מצערת ומדאיגה,הסכים אור להצטרף להוריו ליום על חוף הים

הוא ישב על החול הרך נושם את הבריזה הברוכה עמוק לריאותיו,חש את חומה של אהובתו,השמש,

על עורו,ומקשיב למנגינת הנצח,דכי הגלים הנשברים אל חוף.וכשביקש לצנן את עצמו,פסע אל תוך

הים העקשן.

הרופאים נאבקו על חייו שלושה חודשים,מעולם לא זכור לי מקרה של אדם אשר ניצל ממכת ברק אימתנית כמו זו שפגעה באור.אך הנס התרחש.וביום העצמאות של אותה שנה,פקח אור את עפעפיו

אל תוך מכת אור מסנוורת.אף רופא בעולם לא ידע להסביר את פשר המקרה המדהים.

אור זכה למאור עיניים,סיפור וחדשה שהסעירה את ליבות רבים בעולם,והציור הראשון שצייר

לאחר מכן בצבעי שמן ונקרא "גורל עיוור",נמכר חודש לאחר מכן בלא פחות מחמישה מליון דולר

ע"י אספן אמנות עשיר מאמריקה.

כשמונה חודשים מאוחר יותר,עם הדלקת הנר השביעי של חג האורים,לעת ערב,נמצאה גופתו של אור

למרגלות המגדלור הגבוה של אותו חוף ים בו הכה בו הברק.

בכיס מכנסיו נמצאה פתקה קטנה,מהולה בעצב דמעותיו של אור בה השאיר אחריו אור משפט אחד:

"סליחה מכם כל אוהביי,אך לא יכולתי יותר לשאת את אשר רואות עיניי".