הפסיון של אדם

כשאדם נכנס למקום, עיני כולם ננעצו רק בו. הוא היה גאון. "האמינו לאורלוגין." אמר אדם בנחישות והתיישב על כורסה בעלת רקמת קטיפה אדומה.

כלב וכלבה המשיכו למרוח לחמניות זעירות בשמן. בת אדם התיישבה בכורסה בעלת רקמת הקטיפה האדומה. ינשופית הגיחה מדלת המזווה הלבן ואמרה: "כינורות הגרידה," ונשכבה על השטיח. כשאדם נכנס למקום, עיני כולם ננעצו רק בו. הוא היה גאון.

אדם אמר, "הבליעה הגולמית." והחל ללכת לכיוון בר המשקאות העמוס בבקבוקים ריקים ונעצר.

"השפלה." אמר כלב לאדם שישב על הכורסה האדומה. ינשופית קמה מהשטיח ואמרה: "התרסה." ונשקה לינשוף שבדיוק פילס את דרכו לחדר מצינור הניקוז של הכיור במטבח.

"גם אני." אמרה כלבה והלכה לבר המשקאות.

ינשופית הגיחה מדלת המזווה הלבן ונעצרה.

"זה הוא האפילוג." לחש לעצמו כלב והפיל את הסכין והלחמנייה מידיו.

השאר המשיכו בשלהם. ינשופית נשארה כששפתיה מכווצות,  וינשוף יצא מהבית.

אדם הוציא בקבוק ליקר כחול מהבר, פתח את הפקק, לקח כוס בזהירות מוויטראז' הזכוכית, מזג וקפא במקומו. בעוד שהליקר בכוס עולה על גדותיו.

כשאדם נכנס למקום, עיני כולם ננעצו רק בו. הוא היה גאון.

"היא הייתה שם?" נשמע קול הינשוף מחוץ לדלת.

כלבה לקחה ליקר ורוד ונתנה אותו לבת אדם שישבה על הכורסה בעלת הרקמה האדומה.

"זה עומד להיגמר." צרח כלב בכל כוחו והביט לעבר התקרה.

"הטורפים הגיעו?" שאל אותו ינשוף שבדיוק פילס את דרכו לחדר מצינור הניקוז של הכיור במטבח.

החדר החל להיות מוצף בליקר כחול. והבקבוק התרוקן.

כשאדם נכנס למקום, עיני כולם ננעצו רק בו. הוא היה גאון.

"עולמי, עולמי," אמר אדם ולגם מהכוס העצומה. אך בדיוק כששתה, עצר. והנוזל זרם לתוך פיו ללא הפסקה.

"אני לא לוחש!" צרח כלב בכל כוחו. "מצאו אותה, בבקשה!" צרח שוב ואז התיישב על הכורסה בעלת רקמת הקטיפה האדומה.

כשאדם נכנס למקום, עיני כולם ננעצו רק בו. הוא היה גאון. "או!" צרח מכאב כלב.

"ישנן שעות ריקות, נבובות, הנושאות בחובן את הגורל." אמרה בת אדם בעדינות ושתתה את התגלמות התמימות.