ילדותי נבנתה מילדותך,אבא

אבא שלי ,יצחק וינקלר, שרד את התופת הזאת.

הוא איבד את כל משפחתו בשואה.

אבא שלי נפטר לפני שנתיים.

אני מקווה שהוא רואה אותנו כאן היום.

אותי, אביבה שרה, בתו היחידה ואת תום, נכדתו האהובה .

בילדותי, אהבתי כל-כך לשמוע את הסיפורים שלו על ילדותו התמימה בהונגריה הרחוקה.

כשביקשתי ממנו רבות לספר לי על כל מה שעבר במלחמה, הוא תמיד חזר ואמר את אותו המשפט:" את לעולם לא תוכלי להבין זאת, את הרעב הנורא שאינו מרפה לרגע,את הרגשת חוסר-האונים והקור החודר".....

ילדותי נבנתה מילדותך הרחוקה

על אמך,שרה, שאני נקראת על שמה

ועל אביך שהיה רב העיירה

וחינך אתכם על ברכי- התורה

איך גדלתם כולכם, חמישה ילדים

בבית בלי חשמל ובלי מים זורמים

שאבתם מים מהבאר בחצר

וחיממתם אותם על פחמים

באמבטיה גדולה שניצבה באמצע החדר

אמך הייתה אופה לחם בתנור באמצע המטבח

גדלתם על לחם עם שומן אווז

הרבה פעמים הלכת לישון רעב

אך למרות כל הקשיים

היה שם הרבה חום בלב

תפוז אביך קנה רק פעמיים בשנה

בפסח ובראש-השנה

וכל ילד קיבל רק פלח אחד

מהפרי הזה הנוטף זהב

סיפרו שם על ארץ רחוקה,שטופת-אור

ועצי תפוזים שם ושפע כל-טוב

סיפרת איך רחצתם בקיץ בנהר

הנהר הגדול שחצה את הכפר

משחקים במשחקי ילדים תמימים

רצים יחפים בין עצי שזיפים ודובדבנים

נעקצים מדבורים, צוחקים, מאושרים

חסרי-דאגות, ילדים רגילים.

כשהחורף הגיע קיבלת אתה, האח הבכור

זוג  נעלי-עור חדשות

הן עברו אחר-כך מילד לילד

מבלי להתבלות

סיפרת בערגה איך צעדת בשלג כל-יום

לבית-הספר שעה הלוך ושעה חזור

לוורדים שם היה ריח חזק, אמיתי

והפירות היו נוטפי-מיץ, עם טעם אמיתי

לא כמו-כאן ,בארץ, אמרת, כאן הכל מלאכותי 

ואז הגיעה אותה מלחמה נוראה

ואת הכל לקחה איתה

לספר לי את הסיפור לפני השינה